59

דרך התומ"צ, ומ"מ קורא אותם ופושעים יכשלו כו', ובגמ'⁴ אמרו על פסוק זה א"ר יוחנן אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר, אוי לי אם אומר שמא ילמדו הרמאים וכו', ומסקנת הגמ' שצריך לומר בשביל אלו שצריכים לשמוע, ואע"פ שישמעו אלו שאין צריכים לשמוע מ"מ אין להשגיח ע"ז, והראי' מפסוק זה וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.

וענין הרמאי בעבודה נת'⁵ שהוא ענין החיצון, אצלנו יש מקיף ופנימי. והנה צדיק שעוסק בעבודתו לפעמים הוא משתמש במקיף, ולפעמים בפנימי, ווי עס מאָנט זיך, אַבי די אַרבעט זאָל זיך אָפּטאָן, למשל אומן העושה כלי, אין נ"מ אצלו אם הוא עושה ע"פ שכלו או ע"פ שכל איש אחר, אַבי די מלאכה זאָל זיך אָפּטאָן. אבל מי שאינו שייך לזה ועושה כו', הוא חיצון. כמו למשל מי שהוא הולך בשוק וחושב דברי תורה בשביל העלאות, כי ראה כתוב בספרים ענין עבודת העלאת הדברים הגשמיים, ועושה כן ג"כ בשביל כוונה זו, הוא חיצון, כי זה אינו שייך אליו, ואצלו צ"ל ד"ת חקוקים במוחו, אך לא בשביל לעשות העלאות כו'.

והנה כמו"כ הוא ענין קריאת המכתב שהו"ע מקיף, מ"מ לא ימנע מזה, בשביל אותם שצריכים לשמוע (היינו השמשים שאמר אתמול⁶, היינו שרוצים אויפטאָן).

ואמר כ"ק אדמו"ר שרוצה מאד שכאו"א יעתיק העתקה ממנו, הגם שהו"ע חיצוני, מ"מ כתב הו"ע גדול, כי יש התקשרות דהכותב בהכתב, לכן יכולים להכיר (ע"פ חכמה טבעית) ע"י הכתב, מהות האדם הכותב, וענינו וכל פרטיו.

ב. [קראו את המכתב בקול רם אות באות. בהמכתב כתוב "ואור וחיות נפשינו ניתן לנו", ומסיים "ישר יחזו פנימו". ואמר שרוצה לדבר עתה מענה אודות ששאל אחד ממנו אתמול, על מה שהוא תובע מאתנו ענינים כאלו לפעול, אמירת תהלים ושמירת השבת וכו', און אַמאָל האָט מען געמאָנט לערנען חסידות.

ואמר:] יש אור וחיות, הענין ע"פ השכלה יש בזה כמה ענינים הסברים⁷, אך עתה רוצה לדבר ע"פ פשוט, חיות בלא אור איז די כוונה ער לעבט, נאָר מ'דאַרף עם מינטערן, למשל חולה מסוכן מאד שהרופאים אומרים שצריכים לעשות כזאת וכזאת כדי לרפאו, ומ"מ נאָר לעבן לעבט ער, דאָס רופט זיך אָן חיות, חיות איז פאַראַן נאָר קיין אור איז ניטאָ, כמו"כ ברוחניות ג"כ באופן כזה.

ראיתי איש אחד שהי' דר בפעטערבורג — זה כעשרים שנה שמת — שעבר בכ"י על כמה לאוין ר"ל ועוד כו', ומ"מ בזמני התעוררות הי' נהפך לאיש אחר ממש, כמו בר"ה ויוהכ"פ הי' בוכה במר נפשו, והי' ממש איש אחר, וכמו"כ בשמח"ת הי' מרקד לפני התורה ושמח בשמחה רבה, וכמו"כ בי"ט כסלו הי' הולך להחסידים, וממש ער פלעגט זיי קושן, והי' שמח מאד, ולמחר בבוקר י"ט כסלו, הי' לוקח הטו"ת והולך לביהמ"ד להתפלל, און פלעגט געבן געלט אויף משקה און פאַרבריינגען (וואָרום צו זיך