53
ליל י"ט כסלו תרפ"ד
א. עד שנת תקל"ב לא הי' — כלומר לא ראו ממנו — התחלקות בתלמידי המגיד.
רק שלשה פעמים שמעו ממנו (מהמגיד) שאמר על רבינו זצוקלה"ה נבג"מ זי"ע1 אלו הדיבורים. הא', כשבא הדייציל1 חתן הבעש"ט להמגיד בפורים שלח הרב המגיד את רבינו אצלו לסעודה, והלך רבינו. ואמר הרב המגיד דאָס קען מער ניט אַז דער ליטוואַק. הב', דרכו של הרב המגיד הי' כי בכל עש"ק הי' מתקן בעצמו חתיכת דג אחת קטנה והי' כורכה בחוט, ולמחר בש"ק נתן אצל כאו"א מהתלמידים דגים, ואצל רבינו הניח את חתיכת דג הנ"ל ולקח רבינו את הדג ואכלו תומ"י2, והרב המגיד שר בדביקות, האָט ער זיך אַ כאַפּ געטאָן, ואמר אי' החתיכת דג שלי, ואמר רבינו אני אכלתי, ואמר הרב המגיד דאָס קען מער ניט אַז דער ליטוואַק. הג' כי אצל הרב המגיד הי' הדרך שאחד מתלמידיו הי' עומד אצל הפתח, זה היום וזה למחר, וביומו של רבינו כשעמד אצל הפתח הניח לאיש אחד ליכנס על יחידות להמגיד, ואמר ע"ז דאָס קען מער ניט אַז דער ליטוואַק.
ומשנת תקל"ב הי' התחלקות אצל
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.