5

מבוא

סקירה קצרה מדברי ימי כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע

בתקופת תר"פ — תרפ"ז¹

לאחר הסתלקות אביו כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע במוצש"ק ויקרא אור ליום א' ב' ניסן תר"פ, הנה עלפי צוואתו לרבינו² — "שידבר דא"ח לפני אנ"ש, ולהסביר להם בטוב טעם ודעת על יסודות נאמנים אשר הנחילנו אבותינו רבותינו הקדושים נ"ע, וכי ימסור את עצמו לטובת אנ"ש כו'" — מקבל ע"ע הנשיאות.

היתה זו תקופה קשה מאד ליהדות רוסיא. גלי דם נשפכו ברחבי המדינה, בזמן המלחמה והמהפכה, וכרגיל היו היהודים הקרבן הגדול ביותר. באותה תקופה שלאחר המהפכה נטל על עצמו רבינו את אירגונה מחדש של יהדות רוסיא, הן בחומר והן ברוח. כי מלבד זאת שמצבם הגשמי הי' נורא ואיום, עניות וסבל רב שלטו בכל מקום, הרי יחד עם זאת עמדה היהדות בסכנה גדולה, עקב פעולותי' המזיקות של ה"יעווסעקציע" (המחלקה היהודית של מפלגה הקומוניסטית).

חברי ה"יעווסעקציע" לקחו בידם את רסן הממשלה על אחיהם היהודים, להפריעם בעניני הדת, להפוך את בתי הכנסיות לבתי ועד ומועדונים, לסגור בתי טבילה ולאסור את הלימוד העברי.

מלחמתו של רבינו נגד אלה שרצו לעקור את הדת היהודית, ועבודתו החרוצה, העלו את חרון אפם של חברי ה"יעווסעקציע", והחליטו שלא להרשות לרבינו להמשיך בפעולותיו, וירדפוהו בכל עוז.

***

כבר בחודש תמוז תר"פ, התחילו לרדוף אותו, וכמו שסיפר רבינו³ שאז נכנסו אל חדר התפלה שלו שלשה סוכני המשטרה החשאית עם אקדחים בידיהם לאסור את רבינו. בעמדו לפני ועדת החקירה, אמר להם רבינו: "כבר הודעתי כי לא אסור מן הפרינציפים שלי ועוד לא נולד ולא יולד אותו בן אדם או שד אשר יזיז אותי מהפרינציפים שלי אפילו זיז כל שהוא".

באותה תקופה, העביר רבינו את ישיבת "תומכיתמימים" מקרעמענטשוג⁴ אליו לרוסטוב⁵.

בחודש מרחשון תרפ"א נחלה רבינו, כמה מבני משפחתו והרבה מתלמידי הישיבה. הדבר נמשך בג חדשים, עד שת"ל שבו לאיתנם⁶.

באותה שנה (תרפ"א) התחיל לסדר עבודת הכלל בהחזקת היהדות והתורה במדינת רוסיא.

בחודש אייר תרפ"א גזרו ע"י עלילה של מלשינות לשלוח את התלמידים ולסגור את הישיבה⁷. ובתור קנס ענשו את רבינו והחרימו את כל רכושו, כולל מה שהי' לו מנחלת וירושת אבות⁸.

בתחילת שנת תרפ"ג התחזקו הגזירות על התורה והיהדות, נאסר לימוד תשב"ר בחדרים, נסגרו בתי כנסת ומקואות, ויותר מהגזירות מצד החק היו מחמירים אנשי ה"יעווסעקציע", שרדפו דכאו והעלילו על כל נסיון של חיזוק היהדות.

רבינו נסע אז למאסקווא, וקרא למועצה של כמה רבנים ועסקנים לדון במצב. רבינו הציע לפניהם את רעיון העבודה בפועל, ונוצר מרכז קטן שנשאר לעבוד במאסקווא. לאחר התייעצות עם גדולי עורכיהדין במאסקווא, והשתדלות נציגיו אצל הממשלה, עלה בידו להשיג היתר ללמד עד כחמשהששה ילדים בבתאחת. ובאופן מפורש יותר יצא ההיתר ללמוד עם שלשה ילדים בבתאחת. המרכז ראה לפרסם היתר זה בכל מקום. כמו"כ התעסקו בדבר תיקון מקואות, בתי כנסת ופיקוח על כל צרכים הדתיים, ע"י משלוח צירים הנוסעים לצורך זה ממקום למקום⁹.

כעבור שנה בא רבינו שוב למאסקווא (בחודש אדר תרפ"ד), ארגן אסיפה ודיווח אודות חשבון הפעולות של השנה ההיא, ואז נבחר למנהל ראשי של המרכז הנ"ל, ומלאו את ידיו לנהל את כל הענינים ע"פ דעתו והחלטתו הק'¹⁰.

באותה אסיפה עשה רבינו "כריתת ברית" עם תשעה תמימים לעסוק בעבודת חיזוק היהדות במסירות נפש עד טיפת הדם האחרונה¹¹.

כשנסע רבינו חזרה לרוסטוב, פגש אותו מזכירו ר' אלחנן דובער מרוזוב והודיעו שהגפא"ו מחכים לבואו כדי לאסרו ולשלחו לארץ גזירה, עבור התעסקותו בהחזקת הדת. רבינו חזר על עקבותיו, וישב בכפר הסמוך למאסקווא עד יעבור זעם. בי"א ניסן הגיע לרוסטוב, ובאותו יום באו אליו אנשי חיל, ערכו חיפוש בביתו והציעו לו ללכת אתם לבית האסורים. ההשתדלות הועילה לבל יאסרוהו, ואחרי רוב יגיעה והשתדלות פעל שאם יעזוב את רוסטוב מעצמו ויסע ללענינגראד יניחוהו¹².

בחודש סיון תרפ"ד התיישב בלעניניגראד¹³, ועסק שם בהחזקת התורה והיהדות, רבנים, חדרים ישיבות שובי"ם ומגידי שיעורים ומקואות. גם יסד ועד מיוחד לעזור לעובדים במלאכת יד שיוכלו לשמור את השבת.

בשנת תרפ"ה נפוג הפחד מעט. וכן העבודה בעניני הכלל הסתדרה קצת, באופן אשר רבינו הי' יכול להתמסר יותר אל ההסתדרות בעניני דא"ח. והי' התחלה טובה על התייסדות לימודי דא"ח בכמה מקומות. וכן אמר דא"ח כמעט בכל ש"ק, וכן הי' בשנת תרפ"ו, עד אשר לראש השנה תרפ"ז היו מספר הבאים יותר מכפי שיכלו חדרי המעון שלו להכיל¹⁴.

אודות שנים אלו (תרפ"התרפ"ו) כותב רבינו¹⁵:

"בימי השמחה, בי"ט [כסלו] בשמחת תורה, בפורים, אשר כנהוג עושים סעודות בימים האלו ובד"כ המנהג שמתעכבים כשמונה שעות בסעודה, ולפעמים כל הלילה, הייתי משתמש בזמנים אלו בתעמולה של התעוררות בחיזוק הדת, בהתיסדות חדרים, בהחזקת השיעורים.

ונושא הדיבורים הי' חלוק לפלוגות שונות, בהנוגע לאנ"ש שי' לבד, ולעניני הציבור לבד, ובדרכי להב שלהבת אשר היו מתפזרים גם לכל פינות רחוקות שבמרחבי המדינה.

אחד היסודות בנושא הדיבורים הי' להגיד גלוי לעין כל כי על פי חוקי הממלכה, כל יהודי הוא אזרח המדינה, ויכול הוא על פי חוקי הממלכה ללמוד את בנו תורה, וכל עניני הדת בלי שום הפרעה¹⁶, והחברה יעווסעקציע הם אין להם שום דבר עם הממלכה, שהם רק אנשים פשוטים, פריואט מענטשין, אשר עמהם אנו יכולים להתדיין ולהתנגד אליהם, כמו שהם יכולים להתנגד אל שומרי הדת, ועלינו לדעת כי גם אנחנו יש לנו פארטיי והפארטיי שלנו איננה פוליטית כלל, כ"א להתחזק בכל עניני הדת, ומה שנוגע אל הדת שמירת התורה והמצוה עלינו לעשות במס"נ בפו"מ.

מענין לענין הי' בא כמה סיפורי מעשיות מחיי ישראל בימי האינקועזיציא, והדומה מאת אשר סבלו אחינו בני ישראל בכל משך ימי הגולה בכל מקום פזוריהם, ולא אכחד אשר בחסדי השי"ת הדיבורים פעלו ועשו רושם גדול, לא לבד על אנ"ש שי' והיראים כ"א גם על אנשים פשוטים, ובמקרים שונים גם על האינטעליגענץ וחפשים גמורים אשר במשך שני השנים דפ"הפ"ו התקרבו רבים שהיו רחוקים לא רק מן הענינים האלו של חסידות כ"א גם ממצות מעשיות ות"ל נתקרבו אל חיבת התורה".

במשך השנים תרפ"התרפ"ו נסע רבינו כמה פעמים נוספות למאסקווא לאסיפות המרכז הנ"ל וסידור פגישות¹⁷, ובמשך הזמן עבר המרכז ממאסקווא ללענינגראד מקום מושבו של רבינו, ולשם הי' קורא לאסיפות רבנים ועסקנים¹⁸.

אסיפה אחת כזו נקראה ע"י רבינו בחודש מרחשון תרפ"ו¹⁹, בקשר ל"אסיפה דתית הכללית" שנקראה מטעם קהלת לענינגראד, שרבינו התנגד לה בתוקף²⁰, ויצא במכתב גלוי נגד אסיפה זו²¹.

התנגדותו הגלוי' של רבינו הכריחה את המארגנים לדחות את האסיפה, וכמעט שנשתכחה לשנה תמימה עד סוף חורף תרפ"ז שאז נתעוררה שוב ביתר שאת. רבינו יצא נגדה שוב במכתב גלוי ביום ב', י"ג סיון תרפ"ז²².

***

ביום²³ ג' י"ד סיון, אור ליום ד' ט"ו סיון הי' ליל יחידות. לאחר היחידות ותפילת ערבית אסרו את רבינו והושיבוהו בבית הסהר היותר קשה²⁴ בלענינגראד, הידוע בשם "שפאלערקע".

שמונה עשר יום אחת עשרה שעות וחמשה עשר מינוט הי' אסור בבית כלא "שפאלערקע"²⁵, וביום הראשון ג' תמוז בשעה שני' בצהריים ניתנה לו חופשה²⁶, בתנאי שיסע בו ביום, לעיר מקלטו קאסטראמא, על משך שלש שנים²⁷. אמנם אנ"ש והתמימים והרבה מחוגי החרדים במדינות שונות לא נחו ולא שקטו והמשיכו את השתדלותם²⁸, עד שבחסדי השי"ת, הנה לאחר תשעה ימים ושבע עשרה שעות בגלות קאסטראמא²⁹ — ניתנה לו חופשה גמורה, וביום השלישי י"ב תמוז — יום הולדתו המ"ז — הודיעו לו מבית הפקידות על חופשתו, ולמחרת בי"ג תמוז נמסרה לו תעודת החופש ויצא לחופש³⁰.

ביום החמישי בקר עזב את עיר מקלטו קאסטראמא, וביום ועש"ק פ' פינחס ט"ו תמוז בא לביתו בלענינגראד³⁰.

בש"פ פינחס ט"ז תמוז, עלה רבינו לתורה ובירך ברכת הגומל, וביום זה היתה הסעודת הודאה³¹.

רבינו לא הי' יכול להשאר בלענינגראד, והוכרח להעתיק מושבו לנאות דשא מאלאחאווקא הסמוכה למאסקווא.

בגלות מאלאחאווקא ישב רבינו ששה שבועות. היו אלה ימי דוחק ולחץ, יסורים נוראים ופחדים גדולים. במשך זמן זה נראה בעליל שאין שום אפשריות לרבינו להשאר ברוסיא באופן שיוכל להמשיך את עבודת הקודש בהחזקת היהדות.

בחודש אלול נסע רבינו לרוסטוב להשתטח באוהל אביו כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע. במשך החגים שהה בלענינגראד. וביום ה' אסרו חג של סוכות תרפ"ח יצא את רוסיא והתיישב בריגא, לטביא³⁰.