רנח

יחנק וכמ"ש אשאם ואשאף יחד זהו לשון נשימה, ולמעלה הוא ג"כ בהבראם בה"א אתא קלילא דלית בי' ממשא והוא בחי' הבל אות א', במח' א' ברא כל העולמות, והוא מקור כל העולמות, וכמו שאנו רואים שמהבל הלב נעשה קול ומהקול הוא הדיבור כך הוא למעלה הבל נק' מקור העולמות, וז' הבלים נמשכים מז' מדות שהם מקורים להשתלשלות עולמות וכמ"ש כי ששת ימים עשה את השמים ואת הארץ, והימים הם מדות עליונות, והששה מדות הם מקורים להשתלשלות עולמות, זהו לפ"ד הזוהר שהבל עלה עלמא קאי שהוא מקור להשתלשלות עולמות. ולפי פי' המדרש הבל הוא לגריעותא, כי פי' על הכל הבל ז' הבלים כי השבעה יומין הוא הכל הבל יום ראשון נבראו שמים וארץ וכתי' כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה, יום שני [יהי רקיע וכתיב ונגלו כספר השמים, בשלישי] יקוו המים וכתי' והחרים ה' לשון ים, [ברביעי] נבראו שמש וירח וכתי' וחפרה הלבנה ובושה החמה, נמצא הכל הבל זהו הבל לגריעותא. ולפ"ד תרגום יונתן הפי' מהבלים שא' קהלת כי ראה שיחלק המלוכה ע"י רחבעם וירבעם, שיהי' מלכות בית דוד שזהו שבט יהודה לבד ועשרת השבטים שזהו ע"ש יוסף לבד, ומחמת זה יהי' חורבן בית המקדש, וא' הכל הבל יגיע שיגע בבנין בהמ"ק.

ולהבין הענין הנה בחי' יוסף הוא תוס' אורות, כי מ"ש עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו זהו חלק הקצוב שלא ישנה את תפקידם, וזהו מ"ש ובטובו מחדש בכל יום מע"ב לחדש את הישינות, וזהו כח המהוה מאין ליש ועולם כמנהגו ואפי' טבע עולם כמנהגו נוהג, אבל יוסף הוא בחי' תוס' אורות חידוש מעיקרו, וכמארז"ל תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר, וכמו תוס' כתובה שהכתובה היא מנה או מאתים והתוס' הוא כמה אלפים, וכך הוא למעלה תוס' מרובה על העיקר באין ערוך, כי בהבראם בה"א בראם שזהו רק אות א' ואות א' אין ערוך לגבי מקור הדיבור שיכול לדבר דיבורים עד אין שיעור ומכש"כ לגבי כח הנפש שהוא בטל, וכמו"כ למעלה בה"א בראם אתא קלילא דלית בי' מששא שזהו אין ערוך לעצמו' אא"ס כי אפי' טפה בים אוקינוס יש לה ערך אבל זה אין ערוך כלל כי זהו רק אות א' ואתא קלילא דלית בי' ממשא, נמצא כשיאיר בחי' שלמעלה מהשתלשלות זהו תוס' מרובה על העיקר באין שיעור שיכולים נבראים לקבל הגילוי מעצמו' אא"ס, וזהו בחי' יהודה בחי' הודאה כי באמת לית מח' תפיסא בי' ואין שום השגה תופס בו אפי' בעולמות עליונים ובג"ע רק בחי' הודאה בחי' ביטול שלמעלה מן השגה שם שורה אוא"ס, וזהו ענין יחוד יהודה ויוסף, כי יהודה הוא בחי' הודאה מודים אנחנו לך וכמו בסידור התפלה הודו לה' קראו בשמו וזהו ענין יחו"ת, ויהודה מקבל מבחי' יוסף תוס' אורות שזהו ענין יחו"ע, וזהו אחד באחד יגשו שזהו למהוי אחד באחד יחו"ע ביחו"ת, וכמו ברכנו [אבינו] כולנו כאחד, שזהו יחוד יהודה ויוסף. וזהו ענין בהמ"ק, כי במשכן כתי' ואהי' מתהלך שלא הי' בבחי' קביעות אבל במקדש הי' בחי' קביעות שיהי' יחו"ע