רמד

ואיש כי ימרט כו'

ואיש כי ימרט ראשו וגו' טהור הוא, אלהי נשמה שנתתה בי טהורה היא אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחת בי, ולכאורה הי' צריך לכתוב תחילה אתה בראתה בריאה יש מאין ואח"כ טהורה היא, כי בריאה יש מאין זהו ראשית דבר ואח"כ טהורה היא, כי כשהיא עדיין לא נברא' הנשמה איך שייך לומר עליה טהורה היא. אך באמת שייך טהורה היא קודם שנברא' יש מאין, כי ענין טהורה היא היינו כמ"ש וכעצם השמים לטוהר שזהו עצם בהירות (וכמשארז"ל שרגא בטיהרא מאי אהני) כשהיא בבחי' אין עדיין אזי עצם בהיר ונק' טהורה היא (אבל כשהיא נברא' יש מאין היש מסתיר על האין ואינו בהיר בעצם ואינו נק' טהורה). אך צריך להבין זאת כשהיא בעצם טהורה היא למה ירדה כ"כ ירידה גדולה לברוא יש מאין וזהו אתה בראת בעולם הבריאה ואתה יצרת בעולם היצי' ואתה נפחת בי בעולם העשי' (והענין הוא ששרש הנשמה הוא בעולם האצי' וכידוע שס"ר נש"י זהו נגד ששה מדות דאצי' ס"ה ששים ריבוא שרשים) וירדה מעולם האצי' שנק' אין וטהורה בעצם דרך בי"ע בגוף גשמי.

אך הענין הוא שירידה הוא צורך עלי' שיבוא מבחי' טהורה היא לבחי' קדושה כמ"ש ואנשי קודש תהיון לי, וכמו שאנו אומרים אשר קדשנו במצותיו, קדשינו במצותיך, שבחי' קדושה למעלה מבחי' טהרה וכמ"ש גבי נזיר קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו והראי' היא שגבי לוים כתי' טהרה וכמ"ש לטהרם וגבי כהנים כתיב קדושה וכמ"ש לקדשו לכהנו לי, וידוע שמעלת כהנים למעלה מבחי' לוים כך בחי' קדושה למעלה מבחי' טהורה, ועוד ראי' קדשים קלים במקום טהור יאכלו אותם וקד"ק במקום קדוש.

ולהבין הענין צ"ל למה כינו חכמינו ז"ל [אותו ית'] בלשון קדוש ברוך הוא מהו ענין קב"ה, אך הענין הוא כי קדוש הוא היינו פי' קדוש ומובדל מכל ההשתלשלות עולמות וכמ"ש אני הוי' לא שניתי שאין שום שינוי בין קודם בריאות העולמות ובין לאחר בריאות העולמות, וזהו הפי' אני ראשון ואני אחרון בלי שום שינוי, וכל ההשתלשלות כולא כלא וכאין קמי', וזהו ענין קדוש שהוא מובדל שכלא ממש חשיבי כל ההשתלשלות לפניו, ולא כמו הנשמה שמחי' את הגוף שעצם הנשמה מלובש בגוף בדרך תפיסא והלבשה, וכמו שאנו רואים שהנשמה מתפעלת ממקרי הגוף אבל למעלה הנה לית מח' תפיסא בי' ואינו מלובש בעולם בדרך תפיסא והלבשה רק הוא קדוש ומובדל מכל העולמות, ומה שאמרו רז"ל מה הנשמה ממלא את כל הגוף כך הקב"ה