רמג

ולהשתחוות שיהי' בחי' ראי' והשתחוואה היינו הגילוי אלקות, וזהו כי חולת אהבה אני בגלותא בארץ ציה ועיף בלי מים צמאה נפשי לאל חי בחי' צימאון ותשוקה, כאיל תערוג על אפיקי מים, אפיקי זהו מקור מים חיים וכאיל תערוג על ההעדר. וזהו אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי על העדר גילוי אלקות בזמן הגלות עד שיגיע לחולת אהבה.

וע"ז אומר סמכוני באשישות בהלכות המאוששות, כי הנה כתי' על לע"ל והי' ביום ההוא תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי, כי בעל הוא כמו בעל השור שהבעל בפ"ע והשור הוא בפ"ע, וכמו בעל השדה שהבעל בפ"ע והשדה בפ"ע, כי בעל הוא לשון אדנות על זולתו אבל בבחי' ריחוק, אבל אישי הוא יחוד פנימי כי אישי א' הוא פלא שזהו כתר והיו"ד הוא חכ' והשי"ן הוא בינה שזהו ג"ר, וגם איש הוא א' יש, קנה חכמה קנה בינה גימ' יש, וזהו ג"כ ג"ר, וזהו יחוד פנימי שיהי' לע"ל שעצמות אא"ס [יאיר] ע"י חו"ב כי אוא"ס שורה בחכ', וכעת הוא סמכוני באשישות לשון איש שהוא ג"כ יחוד פנימי ע"י התורה שהוא הלכות המאוששות חזקות כי אורייתא מחכ' נפקת ובה שורה אוא"ס ג"כ בבחי' פנימי', והתורה נק' לחם כמ"ש לכו לחמו בלחמי וכמו הלחם הוא המחזק להגוף והנפש כך התורה היא ג"כ מחזק להנשמה.

וגם עוד פי' אשישות שתי אישות כי תורה אש שחורה על גבי אש לבנה וזהו תושב"כ ותושבע"פ, תושב"כ נק' אש לבנה ושער רישי' כעמר נקי שזהו בחי' לבנה, ואש שחורה תושבע"פ כמ"ש קווצותיו תלתלים שחורות כעורב תילי תילים של הלכות, וכמשל הכלי שצריך לזכך אותה ע"י אש מבית ומבחוץ שתעבור החלודה וכך הוא בנמשל שצריך לזכך הנפש הבהמית מבית ומבחוץ ע"י שתי אישות וזהו תושב"כ ותושבע"פ.

וזהו סמכוני בסמך מסכתות לשון סמך, וגם לשון סומך כמ"ש סומך ה' לכל הנופלים כי העיקר הגילוי יהי' לע"ל ועכשיו ע"י התורה הוא רק הסמיכה. ואח"כ רפדוני בתפוחים כי התפוחים הוא רק הריח והתענוג לחולי, כי ממצעים לו סביבותיו תפוחים ועשבים טובים לריח ותענוג, וזהו אגדות כי אורייתא סתים וגליא ובאגדות הוא הסתים פנימי' התורה שזהו התענוג והריח המשיב להחולי כך עי"ז הוא מרווה הצמאון שע"י חולת האהבה. וזהו מ"ש כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים, דודי היא אה"ר אהבה העצמי' שמלמעלה בין הבנים היא כנס"י שנמשך האה"ר מלמעלה בנש"י לרוות הצמאון כי חולת אהבה אני התפוחים הם משיבים אותו הוא הריח והתענוג שבהם כך הוא ע"י האגדות שהם פנימי' התורה, ואגדות השרש הוא ג"ד, ר"ת גומל דלים כמ"ש דלותי ולי יהושיע שהנפש הבהמית נק' דלותי שהוא בבחי' דלת וזהו גומל דלים, גומל חסדים טובים לעמו ישראל.