רלח

לא שמתי, כי הנה כתי' בדבר ה' שמים נעשו שמדבר ה' נעשו שמים וארץ ולפעמים כתי' כל אשר חפץ עשה שזהו מחפץ ורצון ה' עשה, אך הפי' הוא שיש חומר וצורה בכל נברא, והחומר הוא מדבר ה' והצורה הוא מחפץ ורצון ה', ופי' הצורה הוא ענין תמונת השמים שהוא כדורי, וגם הילוך השמש והירח וכמ"ש חוק וזמן נתן להם שלא ישנו תפקידם הילוכם הזריחה במזרח והשקיעה במערב וכן כל הכוכבים ומזלות וזהו שנק' חוקה שזהו רק עפ"י תו"מ וכמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי כי בריתי שהוא התורה הוא נמשך מחכמתו ורצונו ית' והם עושים החוקים בשמים וארץ שזהו כללות הנבראים התמונה וההילוך וגם הביטול שלהם וכמ"ש וצבא השמים לך משתחוים שזה נק' ג"כ הילוך ממדרי' למדרגה, וכן הוא בעבודת ה' וכמ"ש אם בחוקתי תלכו, וכמ"ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים, שנש"י נק' מהלכים ע"י תו"מ, וזהו ענין באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענתם, במחוקק בגימ' רמ"ח שהחקיקה הוא ע"י רמ"ח מ"ע וכמו שבכלי חוקקי' מבחוץ וגם מבפנים לעשות חלל ובית קיבול, כך הוא ע"י מל"ת וכמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם זהו ענין החקיקה מבחוץ, וע"י מ"ע הוא החקיקה מבפנים, וזהו באר מים חיים כי הבאר הוא החלל ובתוכו מ"ח ע"י מ"ע שהוא המשכת גילוי אלקות ית' וזהו ההילוך שע"י תו"מ בנש"י בעילוי אחר עילוי, וגם יש אותיות הכתב ואותיות חקוקים, כי תורה שבכתב זהו אותיות על הקלף שזהו דבר זר ונכתב ע"ז האותיות אבל יש אותיות חקוקים כידוע שהלוחות הי' חקוקים משני עבריהם כמו"כ הוא למעלה אותיות החקוקי' בעצמות אלקות (וכענין גליף גליפו בטה"ע שהוא ענין חקיקת אותיות בעצמותו) ויש אותיות הכתב כמו התורה שלפנינו, וזהו ענין שהתורה נק' חוקים כי יש חוק בחי' דכר וחוקה בחי' נוק' והחוקים הוא המחבר דו"נ חוק וחוקה (והפי' כי חוק הוא החקיקה שבעצמות שזהו ענין הצמצום להשפיע וכמו ענין שיער בעצמו בכח) וחוקה הוא ענין החקיקה בנש"י, וחוקים הוא ע"י תו"מ שהם מחברים החוק עם החוקה בה"א שהוא בחי' מקבלים נש"י שהם מקבלים הגילוי אלקות בתוכם ע"י תו"מ וזהו ענין חוקים, ומשפטים הוא כמ"ש לשפוט את הר עשיו, וכמו בינונים זו"ז שופטן וכמ"ש להושיע משופטי נפשו, ועיקר המשפט הוא כמ"ש ובערת הרע בקרבך.

וזהו ענין שאלת חכם מה העדות והחוקים והמשפטים שהן התו"מ בגשמיות דווקא נק' בשם עדות וחוקים ומשפטים, שמה שייכות דברים גשמים לאלקות שאם מכוין הכוונה של המצוה בלא עשי' אינו מצוה כלל, כשמכוין הכוונות של מצה ואינו אוכל מצה בגשמיות אזי אינו מקיים המצוה כלל, הגם כשמקיים המצוה בגשמיות אזי צריך לזה כוונה כי יש מ"ד שמצות צריכות כוונה ומצוה בלא כונה כגוף בלא נשמה אעפ"כ היא מצוה בלא כוונה ג"כ כשמקיים המצוה בפ"מ אבל הכוונה בלא עשיית המצוה לא קיים המצוה כלל, וזהו השאלה מה העדות והחוקים והמשפטים שתו"מ בגשמיות דווקא נק' עדות