רלב

אדם כי יקריב

אדם כי יקריב, היו"ד משמש על להבא, והענין הנה כתי' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וארז"ל כל מקום שנא' לי אינו זז לא בעוה"ז ולא בעוה"ב, והנה ידוע שהמקדש חרב בידי זרים, אך הענין מובן ע"פ ענין אחר כידוע קושית המפרשים איך הוא ברכת הארץ דאורייתא בזמן הגלות וגלינו למקומות אחרים ואין אנו יושבים על אדמתינו, אך הענין הוא כך כידוע שארץ ממנה תוציא לחם ויש בה כח הצומח להצמיח תבואות ופירות הארץ ופירות האילן להחיות את האדם, כך יש למעלה בחי' ארץ עליונה שיש בה כח הצומח להצמיח בחי' גילוי אלקו' בכמה אופנים שונים להחיות את הנבראים מאין ליש וע"ש זה נקראים ישראל ג"כ בשם ארץ וכמ"ש כי תהיו אתם ארץ חפץ, שיש כח הצומח בכ"א מישראל ע"י הזריעה דתו"מ להצמיח כל [מיני] בחי' גילוי אלקות כי דווקא כשישראל מקיים המצוה הוא ממשיך גילוי אלקות ע"י מארץ עליונה. וזהו הענין שרוב מצות תלויות בארץ, שהעיקר הוא בארץ עליונה שניתנה לישראל הכח הצומח, וזהו שהבטיחו לאבות ליתן להם ארץ ישראל והעיקר לאברהם אע"ה, שזהו רק ארץ רוחני וכמ"ש דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת כי הארץ רוחני הוא לעולם בלי שינוי וזה הכח ניתנה לישראל (והעיקר ניתנה להם במ"ת זה הכח שע"י תומ"צ בגשמיות יש להם כח להצמיח גילוי אלקות מלמעלה). וזהו כי תהיו אתם ארץ חפץ (כי חפץ הוא פנימית הרצון, והמצות הם פנימית רצה"ע, ונתן הקב"ה הכח לישראל, וזהו כי תהיו אתם ארץ חפץ כי פנימי' הרצון שלי יהי' אצליכם).

וזהו כל מקום שנאמר לי אינו זז לא בעולם הזה ולא בעוה"ב כמ"ש כי לי כל הארץ שזהו ארץ שניתנה לישראל מלמעלה כח הצומח להצמיח גילוי [אלקות] וכמ"ש זורע צדקות מצמיח ישועות שזהו ע"י זריעה דמצות שנקראים בשם צדקה וכמ"ש וצדקה תהי' לנו כו' את כל המצוה הזאת שנקראים המצות