רכד

באמצע א"ב והתי"ו הוא בסוף הא"ב, וזהו אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי פי' בזוהר באמצעיתא אין אלקים, היינו כשהוא מקבל מבחי' אמת אמיתת עצמותו אזי מחי' את האמונה בבחי' חיות גמור, וזהו ע"י התורה שהתורה היא הכלי שממשיך אמיתת עצמותו, וזהו חותמו של הקב"ה אמת כמו אותיות שעל החותם הם מגלים שמו כך התורה היא חותם של הקב"ה ומגלה אמיתת שלו, וזהו כמשארז"ל לכל אשר יקראוהו באמת ואין אמת אלא תורה, מחמת שע"י התורה נמשך אמת ונקרא עי"ז ג"כ אמת.

וזהו שהתורה נק' ג"כ לחם וכמ"ש לכו לחמו בלחמי, שזהו קאי על התורה שנק' לחם, וכמשארז"ל רעיתי פרנסתי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים ע"י התורה כשעוסקין בתורה גשמי' אזי ממשיכי' פרנסה וחיות למעלה לאביהם שהוא בחי' חו"ב שבשמים הם מדות עליונות וממשיכים בהם מבחי' עצמו' אא"ס, וזהו שהתורה נקר' לחם כמו שלחם הגשמי שהוא מחבר הנשמה בגוף ובלעדי הלחם אין להם חיות, כך למעלה גופין תקינת לון חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא תפארת גופא חכ' מוחא וכו' שממשיך בהם הנשמה מעצמות אא"ס שהוא לאו מכל אינון מדות כלל שבהמדות יש שינוי' מדת חסד ומדת גבורה הוא היפוך ממדת החסד אבל אני הוי' לא שניתי שאין בו שום שינוי ולאו מכל אינון מדות כלל וע"י התורה הוא מחבר אותם כך הוא למטה ג"כ ע"י התורה שזהו מבחי' סוכ"ע שיהי' הגילוי בנשמה שבגוף בבחי' הרגשה ודעת היינו שהאמונה יהי' בבחי' הרגשה וחיות, וזהו וצדיק באמונתו יחי' כי צדיק הוא שמקיים רש"מ והעמידן על אחת שהיא האמונה יחי' בבחי' חיות גמור, וזהו שהתורה נק' לחם למטה שמחי' את הנשמה שבגוף בבחי' חיות גמור וזהו כי היא חיינו שנק' חיינו ממש.

וזהו כי תשא את ראש בנ"י, היינו המוחין שבנש"י, כי תשא אותם לשרשם ע"י התורה לפקודיהם, כי הנה יש בזה ב' פי' א' לפקודיהם כמ"ש פקדת הארץ ותשוקקיה וכמ"ש וה' פקד את שרה שזהו לשון יחוד, והפי' הב' לשון ויפקד מקום דוד שנחסר מקום דוד זהו לשון חסרון, כי הנה כתי' מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו והיינו התפילה, כי תפילה היא במקום קרבן, וכמו שהקרבן שלוקחי' בהמה ומקריבים ע"ג המזבח ע"י אש שלמטה ואש שלמעלה ארי' דאכיל קורבנין כך הוא בתפילה ע"י רשפי אש שבתפילה הוא מצרף הסיגים והפסולת, וכמו מצרף לכסף ע"י אש שקודם הצירוף אינו ניכר הפסולת כלל ואחר הצירוף נכרים הפסולת והכסף הוא כסף נקי ונחסר הפסולת מהכסף כך הוא בק"ש ובתפילה ע"י רשפי אש אזי נתברר הטוב לבד והרע לבד וניכר הרע, וזהו שאחר ק"ש מס"נ [באחד] וג"ר שבשמ"ע אומרים סלח לנו כי חטאנו, מחמת שכל דרך איש ישר בעיניו ועל כל פשעים תכסה אהבה אך ע"י ק"ש וג"ר בשמ"ע נתברר וניכר הרע, וזהו סלח לנו כי חטאנו וכידוע לא יגורך רע כתי' שא"א להיות גילוי אלקות במקום הרע אך כשנעשה פירוד הרע אזי יבוא