רכג

האמונה, אך צ"ל הפי' של האמונה, כי הנה יש ב' בחי' ידיעה ואמונה וכמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקי' וכמ"ש אתה הראת לדעת וכו' וכמ"ש דע את אלקי אביך, ובחי' אמונה וכמ"ש ויאמינו בה', ופי' דעת הוא ענין הרגשה שמרגיש הדבר ומכיר הדבר, והמשל הוא מחיות הנפש בגוף הגם שמעולם לא ראו את הנפש וא"א לראות אותו כי אין ראי' גשמי' תופס את רוחני' וגם אין ידוע איכותו ומהותו ואיך הוא מחי' את הגוף, אעפ"כ כאו"א מרגיש שהוא חי ויש לו חיות בכל האברים מראשו ועד רגלו, ואין שייך לשון אמונה שהוא מאמין שהוא חי רק לשון ידיעה שהוא יודע שהוא חי, וזהו נק' נודע מציאותו ולא מהותו, וארז"ל מה הנשמה ממלא את הגוף כך הקב"ה ממלא את כל העולם, כי כל העולם נק' גוף גדול וכמ"ש ואתה מחי' את כולם שהחיות שהוא מחי' את העולמות אינו שייך ע"ז לשון אמונה שהוא מאמין שהקב"ה מחי' את כל העולמות רק שהוא מרגיש ורואה בעיניו איך שכל העולמו' חיים וקיימים מהשי"ת בכל עת ובכל רגע וזהו נק' בחי' ממכ"ע, אבל יש בחי' סוכ"ע ואינו כמו הנפש מחי' את הגוף שהנפש מלובש בגוף ומתפעל ממקרי הגוף מעונג וצער ומכאב אפי' מציפורן הרגל ויש בו שינוי והתפעלות, אבל למעלה בחי' סוכ"ע אני הוי' לא שניתי שאין בו שום שינוי קודם שנברא העולם ולאחר שנברא העולם וכולא קמי' כלא חשיבי' ממש וזהו נק' מקור מים חיים ובזוהר מבוע דלא פסיק שנובע תמיד מאין ליש וכמ"ש ובטובו מחדש בכל יום תמיד מע"ב בלי שום שינוי וזהו נק' בחי' סוכ"ע, וע"ז שייך לומר בחי' אמונה שזהו למעלה מהדעת והשגה, רק ישראל הם מאמינים בני מאמינים ומאמינים בזה איך שהוא ית' סוכ"ע ואני הוי' לא שניתי ומחדש בכל יום מע"ב ובכל עת ובכל רגע, וזהו מצד שרש נשמתם כי נש"י עלו במח', וכמו למשל באדם יש מח' ודיבור וכידוע שהדיבור הוא נפרד לזולתו שההבל יוצא לחוץ וגם אינו בתמידות כי עת לחשות ועת לדבר, אבל המח' היא בתמידות שנובעת תמיד ומתאחדת עם עצם הנפש, וכך הוא למעלה כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם שזהו בחי' נפרדי' ואינם מרגישי' רק בחי' ממלא כ"ע שזהו בחי' ידיעה והרגשה גמורה לעין כל חי אבל בבחי' סוכ"ע אינם מאמינים שזהו למעלה משרשם אבל נש"י עלו במח' ושרשם ממח' עילאה מבוע דלא פסיק בחי' סוכ"ע ומצד שרש נשמתם הם מאמינים בבחי' סוכ"ע איך שאני הוי' לא שניתי, אך זהו אצלם בבחי' מקיף שזהו רק מצד שרשם ומחמת זה נק' אמונה בספרים בשם עטרה שהיא בבחי' מקיף ואינו מאיר בפנימי', אך להביא את האמונה בבחי' דעת זהו לפרנס האמונה וכמ"ש ורעה אמונה, וכמו האדם ע"י שרועין אותו ומפרנסין אותו בלחם הוא מחי' אותו בבחי' פנימי' החיות ומרגיש החיות שיחי' אותו כך כשמפרנסין האמונה אזי היא באה בבחי' פנימי' והרגשה, וזהו להמשיך האמונה בבחי' דעת.

וזהו אמת ואמונה כשהאמונה מקבל מבחי' אמת אזי יש בה חיות בבחי' פנימי', כי אמת הוא אותיו' ראש תוך סוף, כי א' הוא ראש ומ"ם הוא