רטו

הוא אור הגבורה בכלי הגבורה, וכדומיהן בכל הספי', וזהו ועל הכסא דמות כמראה אדם, אור וכלי, וזהו איהו וגרמוהי חד ממש, אבל איהו וחיוהי חד הוא המשל כמו זיו השמש מן השמש שהגם שהזיו הוא הארה מן השמש אבל הוא חד ומיוחד בתכלית עם השמש כי הזיו לא הי' נפרד מן השמש אפי' רגע א' ולפי ערך השמש כך הוא ערך האור ותיכף כשנתגלה השמש מאיר האור וכשהשמש מכוסה הוא כלול בהשמש, ולמעלה הוא קודם שנברא העולם הי' הוא ושמו בלבד, ושמו הוא הגילוי אוא"ס, והוא ושמו בלבד, וכמו שהוא א"ס כך שמו א"ס ובבע"ג, וזהו איהו וחיוהי חד אוא"ס עם עצמות אא"ס הוא כולא חד אפי' לאחר שנתגלה האור א"ס להיות מקור למקור להשתלשלות העולמות הוא כולא חד ממש.

ולפ"ז נמצא שחילוק גדול בין איהו וחיוהי חד שהוא חד ממש ובין איהו וגרמוהי שהוא ג"כ חד אבל הוא חד משני מהותים נפרדים, כמו הנשמה עם הגוף שהם נפרדי' והיו לאחדים אח"כ ממש, כך הוא איהו וגרמוהי שהם אוא"ס המאיר בע"ס באצי' כולא חד והם אברי' דמלכא כמו חסד דרועא ימינא וכו' ובהתכללותם נעשה רמ"ח אברים רמ"ח פיקודין דמלכא, אבל איהו וחיוהי חד שהם עצמו' אא"ס עם הגילוי עצמו' שזהו כולא חד ממש, וזהו אורייתא וקוב"ה כולא חד ממש, וכמו"כ אנו רואים למטה ג"כ כשמקיים המצוה כמו שמניח תפילין או ציצית וכדומיהן אזי המצוה היא קלף גשמי או צמר גשמי וכשנעשה מהם תפילין והוא מניח אותם אזי נעשין אברי' דמלכא ונתגלה בהם האור אלקי רצה"ע וגם הם על ידו או על גופו בבחי' מקיף וזהו נק' ג"כ חד, אבל התורה כשלומד התורה בשכל שלו ובחכ' שלו חכמת התורה אזי נעשה לאחדי' ממש השכל שלו עם חכמת התורה והשכל שלו הוא לומד התורה הוא חכ' אלקי' ממש, כך למעלה אורייתא וקוב"ה כולא חד הוא וחכמתו א' שהוא חכמתו העצמי', וזהו האור החכ' כמו שהוא כלול בעצמותו ממש, וזהו איהו וחיוהי חד ממש.

ויש עוד פי' איהו וגרמוהי חד הם המדות ואיהו וחיוהי חד הם בחי' חכ' וכמ"ש והחכ' תחיה שנק' החכ' חיה, והענין הוא כי המדות הגם שהם עם האור שלהם כולא חד כמו אור החסד בכלי החסד ואור הגבורה בכלי הגבורה הם חד, האור עם הכלי ממש כמו הנשמה עם הגוף ממש ויותר מזה, אבל עכ"פ הגוף הוא יש בפ"ע והנשמה הוא יש בפ"ע רק שמתחברי' והיו לאחדים, וכך למעלה כלי החסד הוא בחי' יש בפ"ע ואור החסד הוא מהות בפ"ע והיו לאחדים ממש עד שהאור פועל כל דבר ע"י הכלי, אבל החכ' נק' אמת ואמת הוא א' מ"ם תי"ו שהוא ראש תוך סוף שבא"ב, ולמעלה החכ' נק' אמת שהוא כלי לאמיתת עצמותו שהוא אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים שהוא באמצעיתא, והטעם הוא מחמת שהחכ' נק' כח מ"ה ביטול במציאות ממש שהכלי ג"כ בטל בתכלית ואין אוא"ס שורה אלא בבחי' חכ' שהוא תכלית