ריא

הוא למעלה כי המאכל הוא ענין התחברות אורות בכלים, כי הכלים נק' גופין וכמה גופין תקינת לון והאורות הוא נשמתא, והוא החיבור אורות בכלים וזהו עפ"י קבלה יחוד סובב וממלא, אבל הריח הוא עפ"י קבלה שם מ"ה החדש וזהו בחי' חוטמא דעתיק, וזהו לבעל החוטם אני מתפלל וכמ"ש ותהלתי אחטם לך, ולמטה הוא החוטם שלמעלה מהטעם שעפ"י השכל רק הריח הוא למעלה מהטעם וזהו הרצון שלמעלה מהטעם, וזהו וירח את ריח הניחוח ויאמר אל לבו לא אוסיף עוד וכו' כי יצר לב האדם כו' והוא מחמת זה הטעם גופא שמתחילה הי' דין, ונהפך לחסד, מחמת שזהו למעלה מהטעם, והרצון הוא מהפך מחוב לזכות, וזהו ענין כי מ"ה הוא בחי' תיקון וב"ן הוא בחי' תוהו כי שרשו למעלה מתיקון בשם ס"ג כידוע אך מחמת שנפל בשבה"כ מ"ה מברר ב"ן אבל הכח בשם מ"ה הוא משם מ"ה החדש שלמעלה מתוהו ותיקון משניהם וכידוע עפ"י קבלה שזהו מלך השמיני, וזהו שצדיקי' דומין לבוראם, לבם ברשותם כי הצדיקי' הם מבחי' התיקון והוא בחי' ביטול והתכללות ואפשר להם להפוך המדות מן הקצה לקצה, וזהו ענין החריפות שממנו הריח, וכמ"ש וירח את ריח בגדיו א"ת בגדיו אלא בוגדיו וכמ"ש המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו שר של אש ושר שלמים אין מכבין זא"ז מחמת שזהו בחי' שלמעלה משניהם, וכמו שני שרים גדולים שהם שני הפכים וכשבאים לפני המלך אזי הם בבחי' ביטול ולב א' להם, כך הוא צדיקים לבם ברשותם שהם בבחי' ביטול, אבל הרשעים הם ברשות לבם מחמת שא"א להם להפוך את הלב שהם מדות דתוהו קשה כארז.

וזהו ענין רשעים וצדיקים אבל מהו ענין הבינונים, וזהו כי קרוב אליך הדבר בפיך הוא ע"י התורה, כי הצדיקים הוא ע"י עבודה שלהם והוא הביטול בתפילה ומס"נ שלהם, וכמו האבות הי' בחי' מרכבה ע"י עבודה שלהם, אבל הבינונים אין להם זה הכח וזהו נגד החוש, רק ע"י התורה, כי בתורה יש ב' בחי' הא' הוא בחי' חכ' שבתורה השייך להשתלשלות עולמות וכמ"ש כולם בחכ' עשית ובחי' הב' בתורה שלמעלה מהשתלשלות וכמ"ש כאשר יאמר משל הקדמוני שזהו בחי' תורה שהיא משל לקדמונו ש"ע, וזהו כמו ענין בחי' עבד שהוא מקיים רצון המלך מחמת שהוא יודע רצונותיו וטעמים שלו אזי הוא מחויב לעשות כך והב' הוא שהמלך גוזר בעצמו לעשות כך בלי טעם, וזהו מתניתין מלכתא דבר מלך שלטון וכמ"ש בי מלכים ימלכו שדבר מלך הוא הגוזר זה כך וזה כך, כך הוא בדיבור התורה ג"כ כשמדברים התורה אזי נהפך הרע לטוב. וזהו ענין נר הוי' נשמת אדם ונר מצוה תורה אור שע"י אור דתורה שלמעלה, שהתורה הוא הכלי לעצמות אור א"ס, כי אורייתא מחכ' נפקת כח מה בחי' ביטול וזהו כלי לעצמות אוא"ס, וע"י כח התורה שלומדים תורה בגשמי' נותן כח לנשמה, וזהו עוז ותושיה, עוז לנה"א ותושיה לנה"ב.

אך מהו דווקא בפיך כי אפשר ללמוד התורה במח' כידוע, אך הנה הענין כידוע שיש בחי' קול ודיבור, ובזמן הגלות הדיבור הוא בגלות וכמו בחי'