רי

והענין הוא כידוע שיש בחי' תוהו ובחי' תיקון, ואורות דתוהו הם תקיפי' וחזקים וזהו מדות דתוהו, והמשל כמו אצל התינוק המדות הם בתוקף כי תיכף כשאינו מקיים הרצון שלו הוא צועק בקול גדול מחמת שהמדות אצלו תקיפי' כי המוח הוא קטן מאוד ועיקר הוא המדות, אבל בחי' תיקון הוא המשל כמו אצל גדול המוח שליט על הלב אזי כשאין מקיימי' רצונו אזי אינו צועק ע"ז מחמת שהמוח שליט על הלב הגם שהלב רוצה אבל המוח אינו מסכים, וכידוע שממדות דתוהו מחמת שהי' אורות מרובים ותקיפי' הי' שבירת הכלים והאור נסתלק וכשנפלו הכלים למטה נמצא מהם הרע וזהו הרע שבמדות שבלב ושרשם ממדות דתוהו ולכן המדות של הרע הם תקיפי', ולכן הרשעים הם ברשות לבם שהלב מושל עליהם והסימן הוא למך, וכמ"ש ויאמר למך, שזה הי' קודם המבול שהי' רק רע, עדה וצלה שמען קולי כידוע, אבל צדיקים לבם ברשותם מוח שליט על הלב וכמ"ש ירא [את ה'] בני ומלך וארז"ל ירא בני ומלוך ביצרך שע"י היראה וביטול הוא מלך על יצרו שמחמת הביטול שבמוח שזהו בחי' תיקון התכללו' מצד הביטול אזי אפשר להפוך הלב מרע לטוב וזהו סימן מלך כשהוא מלך על לבו ומולך ביצרו ומהפך הלב מרע לטוב, וזהו לעולם יהי' אדם רך כקנה ואל יהי' קשה כארז, כי ארז הוא אילן גבוה וקשה כידוע וזהו מדות דתוהו, אבל רך כקנה זהו מדות דתיקון שהם בבחי' ביטול, כי רך הוא בחסד ענף החכ' מחמת הביטול שבחכ' נעשה רך וזהו בחי' חסד וכמ"ש ביוסף אברך, אב הוא בחי' חכ' ורך הוא בחי' מדות וכידוע שיוסף הי' ממדות דתיקון, והצדיקי' הם מבחי' מדות דתיקון והם רך כקנה ומהפכי' לבם לטוב ומושלים ביצרם וזהו לבם ברשותם, אבל רשעים הם ברשות לבם מחמת שקשה כארז ואין בהם ביטול כלל רק בחי' יש ולגרמי', וזהו שהלב שליט על המוח וא"א לו להפוך את רצון הלב, ולא כמו צדיקי' שמהפכי' מן הקצה לקצה. וזהו זכה קנה ליקח ממנה קולמוס לס"ת, מחמת שהקנה רך בחי' ביטול והס"ת הוא בחי' חכ' כי אורייתא מח"ע נפקת שזהו בחי' ביטול ולכן לוקחי' ממנה קולמוס לס"ת.

וזהו מ"ש וירח את ריח הניחוח ויאמר אל לבו לא אוסיף, כידוע שיש מאכל שהוא טעם, ויש ריח, והמאכל הוא נהפך לדם כי הדם הוא הנפש ומחבר הנפש בגוף ע"י המאכל המוח והלב והכבד שהם מלא דם, אבל הריח הוא שהנשמה נהנית ממנה ואין הגוף נהנה, כי הריח הוא בחוטם והוא משיב את הנפש מחדש, והריח הוא מדבר חריף דווקא ומחמת שהוא דבר חריף משיב את הנפש, והריח הוא יותר במעלה מן המאכל, כי המאכל הוא רק הטעם שבמאכל כשאוכלים אותו והוא מחבר הנפש בגוף להחיותו, כי המאכל נהפך לדם והדם הוא הנפש שמחבר הנפש בגוף, אבל הריח הוא שאינם אוכלים בפה כי הטעם הוא בפה וכמ"ש וחיך אוכל יטעם, אבל הריח הוא רק שמריחין בחוטם ומשיב הנפש מחדש וחוזר ומריחין, כי הריח הוא אינו מדבר מאכל רק מסממנים וכמו ריח הקטורת שאינם דבר מאכל והוא למעלה מן המאכל, כך