רט

כי קרוב אליך כו' ואיתא בלקו"א

כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. ואיתא בל"א הקושי' איך הוא קרוב הדבר שזהו נגד החוש שיהי' קרוב להפוך הלב רק צדיקי' לבם ברשותם, ומבואר שם התירוץ שבלבבך הוא לעשותו, היינו אהבה המביאה לידי עשי', ורשעי' הם ברשות לבם יעו"ש באריכות, אך באמת אין התירוץ מספיק כ"כ וצ"ל עוד קושי' בזה הנה בלבבך הוא מח' ובפיך הוא דיבור ולעשותו הוא עשי' נמצא כתוב בפסוק שלא כסדר כי תחילה מח' שהוא ובלבבך ואח"כ בפיך וכמ"ש בפ' ק"ש ואהבת בכל לבבך ואח"כ ודברת בם ואח"כ וקשרתם זהו המעשה ובכאן שינה הסדר מתחילה בפיך ואח"כ ובלבבך, אך באמת זהו התירוץ על קושי' ראשונה איך הוא קרוב בלבבך רק מחמת שמתחילה בפיך.

והענין הוא איתא במדרש על פסוק וירח את ריח ניחוח ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף עוד כו' צדיקים דומין לבוראם כמ"ש ויאמר ה' אל לבו כך צדיקים אומרים כך, ויאמר דוד אל לבו, ויאמר דניאל אל לבו, וחנה מדברת על לבה, והטעם הוא שאומרים אל לבם הוא כי לבם ברשותם לכן אומרים אל לבו שיהי' כך, אבל רשעים אומרים בלבו, ויאמר המן בלבו, ויאמר עשיו בלבו, אמר נבל בלבו, מחמת שהם ברשות לבם אזי האמירה שלהם היא בלבם תחילה. והענין הוא כי צדיקים לבם ברשותם, מוח שליט על הלב, כי המוח שליט על המדות והמדות מתנהגים עפ"י השכל, הגם שהלב רוצה אבל אם אין השכל מסכים אזי אינו עושה זאת, כי תלת שליטין אינון מוחא וליבא וכבדא, והסימן הוא מלך, והן כלים כלליים לנר"נ, כי משכן הנפש הוא בכבד וזהו כח המעשה, ומשכן הרוח הוא בלב וזהו הרצון שבלב וכמ"ש לא ידון רוחי באדם שזהו הרצון והרוח נק' רצון ואהבה שבלב, ומשכן הנשמה במוח שזהו כמ"ש ונשמת שדי תבינם שזהו בינה שבמוח שזהו השגה שבמוח ושכל, וכמו שאנו רואים במילי דעלמא שמתחילה הוא במוח וכשנעשה ההסכם במוח אזי אח"כ האהבה בלב ואח"כ כח המעשה, וכמו"כ בעבודה אלקי' הוא מתחילה ההתבוננות במוח וכמ"ש ובחרת בחיים שזהו הבחירה במוח ואח"כ כשנעשה ההסכם במוח אזי נולד אהבה בלב ואח"כ הוא המעשה, וכמ"ש בק"ש שמע ישראל שזהו ענין ההתבוננו' במוח פסוק ראשון ואח"כ ואהבת בלב ואח"כ וקשרתם שזהו המעשה, כי צדיקים לבם ברשותם אזי כאשר נשאר ההסכם במוח מההתבוננו' אזי כך הוא בלב, וסימן מלך, מוח לב וכבד כסדר, אבל רשעים הם ברשות לבם וסימן למך, לב מוח כבד, שכאשר הלב רוצה כך הוא מסכים במוח ועושה.