רד
וא"ו ה"א שהקול הוא מהבל הלב וזהו המדות שבלב ולמעלה נקר' וא"ו היינו וא"ו מדות וכשהדיבור בגלות היינו בחי' הסתר אלקו' היינו פירוד בין וא"ו לה"א, היינו שהחיות שבעולמו' הוא רק מבחי' אותיו' שהוא בחי' ה"א והאותיו' הם נפרדי' ובחי' דומם ממילא הנבראי' ג"כ בבחי' פירוד ויש ודבר בפ"ע, וזהו מ"ש כרחל לפני גוזזי' נאלמה שהאותיו' הם משולים לשערות וכשהשערות הם נפרדים ואינם יונקים מהמוח כשגוזזי' אותם אין בהם חיות כלל ואינם צומחי' כך האותיו' כשהם בלי קול והם בחי' אלם הם נפרדי', ולמעלה כשה"א אינו מקבל מבחי' וא"ו שהוא הקול אזי העולמות בבחי' נפרדי', וזהו מ"ש אותותינו לא ראינו בגלות, כי לע"ל כתי' וראו כל בשר כי פי ה' דיבר שזהו היחוד קול ודיבור ויהי' בגילוי בחי' ביטול בכל הנבראי', וזהו קוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא, וזהו כד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כולהו כגופא בלא נשמתא זהו ענין הסתלקות האורות מהכלים זהו הכל נק' בחי' ריחוק, אבל המגביהי לשבת היינו ר"ת וסוף התיבה י"ה שלמעלה מבחי' ו"ה, ולשבת היינו כמ"ש לא תוהו בראה לשבת יצרה והפי' הוא להוליד בנים שזהו תוס' וריבוי ויחוד פני' כידוע בשביל הולדה, וזהו יחוד פנימי' או"א כיבשביל בריאות העולמו' הוא יחוד חיצוני' או"א אבל בשביל הולדת הנשמות הוא יחוד פנימי כידוע וזהו תוס' ריבוי אורות, וזהו מחמת שהוא בגלות הפירוד וא"ו מה"א צריך להיות הגילוי מבחי' גבוה היינו בחי' י"ה וממילא יהי' היחוד ו"ה ויהי' גילוי אלקו' למטה בנבראי', וזהו הפי' המגביהי מבחי' גבוה בחי' י"ה לשבת תוס' אורות למטה כי דווקא מה שהוא יותר גבוה אפשר להמשך למטה מטה, ועוד פי' לשבת בחי' ישיבה כי למשל כשהאדם עומד הוא גבוה וכשהוא יושב הוא משפיל א"ע כך למעלה לשבת הוא ענין השפלה וירידה למטה מבחי' מגביהי, וב' הפי' הכל א', ואח"כ המשפילי לראות בשמים וארץ וזהו כמ"ש עין בעין יראו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.