רג

ואומר כך וכך בלי שום טעם למעלה מן הטעם ודבר מלך שלטון, כך יש מצות בתורה שהם עפ"י טעם ודעת, ויש בחי' תורה שלמעלה מהטעם רק גזרות המלך שהוא גוזר וכמ"ש בתורה בי מלכים ימלוכו, מתניתין מלכתא, כמלך שגוזר זה יהי' כשר וזה יהי' פסול זה יהי' טהור וזה יהי' טמא בלי שום טעם וכך הוא כשעושה תפלין [באופן כזה] הוא מצוה וכשעושה תפלין באופן אחר אז אין זה מצוה, רק שהתורה הוא בחי' ח"ע כח מ"ה וממשיך גילוי אוא"ס למטה באופן זה ובאופן זה אינו ממשיך כי כך רצון הבורא וזהו המשכה מלמעלה למטה, וכמו רב יודא כולי תנויי בנזיקין מחמת אימתא דמארי' עלי' שהוא בחי' יראה עילאה, כי אם אין יראה אין חכ' ואם אין חכ' אין יראה, כי יש בחי' יראה תתאה שע"י יגיע לבחי' חכ' ואח"כ ע"י חכ' יגיע לבחי' יראה עילאה שלמעלה מן החכ' שזהו מקור התורה שלמעלה, וזהו רב יודא כולי תנויי בנזיקין לברר הקליפות מטה מטה מארבעה אבות נזיקין הוא מחמת ששרשו אימתא דמארי' עלי' שהוא בחי' יראה עילאה ועי"ז ממשיך למטה גילוי אלקו' להפריד הקליפות ולהפוך אותם, וזהו ב' בחי' א' שע"י מצות הוא העלא' מלמטה למעלה וע"י התורה המשכה מלמעלה למטה.

וזהו כי נר מצוה כי המצוה הוא הנר והשמן ששורף ומכלה כי המצות הם בדברי' גשמי' כמו צמר גשמי וקלף גשמי ואתרוג גשמי אבל שרשם הוא מעולם התוהו רק שנפלו למטה וע"י השריפה שהוא הבירור הם מתעלי' למעלה, ותורה אור ותורה הוא הפתילה שמחבר אוא"ס בהמצות וכמשארז"ל תלמוד גדול שמביא לידי מעשה היינו מעשה המצות שממשיך אוא"ס בכל מצוה וכך הוא למעלה ששרש המצות הוא בכלים דאצי' וכידוע שט' פעמי' ט' עולה פ"א וג' פעמי' פ"א שהם רת"ס הם רמ"ג וה"ח המגדילי' הם רמ"ח, נמצא המצות הם בכלים דאצי' ונקר' נר, ותורה הוא האור שבכלים דאצי' והוא הפתילה ומחבר אא"ס שלמעלה מאורות וכלים להמשיך בהכלים, וזהו כמו נר שיש בו ג' דברי' שמן ופתילה ואור כי שמן הוא הכלים והפתילה הוא שרש האור שנמשך בכלים וכידוע שקנה המדה ופתיל שהם המודדי' אורות בכלים וממשיך מהאורות שלמעלה מהאורות בכלים, וזהו כי נר מצוה ותורה אור.

וזהו ענין מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים וארץ כי לכאורה מהו המעלה מה שהוא מגביהי כי זהו בחי' ריחוק וכתי' למה ה' תעמוד ברחוק וכתי' אל תרחק ממני, אך הענין כי בחי' רחוק הוא כמ"ש מי כמוכה באלים וארז"ל מי כמוך באלמים בחי' אלם וכמ"ש נאלמתי דומיה וכמ"ש כרחל לפני גוזזי' נאלמה, והפי' הוא כי הדיבור בגלות בחי' הסתר אלקו' נק' אלם בלא קול, כי בדיבור יש קול ודיבור שהוא הברת אותיו' אבל אם הברת האותיו' הוא בלי קול זהו בחי' אלם, ולמעלה זהו בחי' פירוד בין וא"ו של שם הוי' ובין בחי' ה"א כי הה"א הוא בה' בראם שהם בחי' ה' מוצאות הפה שהן האותיו' שנבראו בהן שמים וארץ והוא"ו הוא בחי' קול שבדיבור וזהו יחוד