קצח

וזהו גדולים מעשה צדיקי' יותר ממעשה שמים וארץ, כי מעשה שמים וארץ הוא ע"י שם אלקי' שמהוה מאין ליש שהם נפרדי' אבל מעשה צדיקי' שהם עושים היחוד שם הוי' בשם אלקי' ועי"ז נעשה ביטול היש לאין, וזהו מאמר הזוהר מאן דלא מהפך חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא לית לי' חולקא בההוא עלמא, כי חשוכא הוא שם אלקי' שהוא המסתיר על שם הוי' ושם הוי' הוא בחי' אור כמ"ש הוי' אור לי, וע"י יחוד הוי' אלקי' הוא מהפך שם אלקי', וזהו ענין עובד אלקי' כמו עורות עבודים שמעבד לשם אלקי' היינו מיש לאין, וזהו ענין מאן דלא מהפך חשוכא לנהורא היינו היחוד הוי' אלקי' שיהי' ביטול היש ומרירו למיתקא כי מרירו הוא הרע ומתיקו הוא הטוב וכשמהפכין הרע לטוב הוא ממרירו למיתקא אבל כשאין מהפכין לית ליה חולקא בההוא עלמא, וזהו ענין יתרון אור מן החושך שמן החושך נעשה אור, וזהו תכלית המכוון מן בריאות עולמות שמן החושך יהי' אור דווקא, וזהו ענין צחוק עשה לי' אלקי' שהצחוק והתענוג הוא דווקא ע"י שם אלקי' שאם לא הי' ההסתר משם אלקי' אזי לא הי' התענוג כי דווקא מחמת ששם אלקי' ומסתיר ומהוה מאין ליש נפרד ואח"כ ע"י שם הוי' והפיכתו מיש לאין זהו ענין הצחוק, וזהו יצחק ביו"ד לשון להבא כי עיקר הצחוק והתענוג הוא לע"ל אחר כל הבירורי' וכמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ וכמ"ש ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר כי פי הוי' דווקא דיבר.

ויש בענין זה ב' בחי' מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, וצ"ל מתחילה ענין מלמטה למעלה, והוא ענין מט"ט קושר כתרים לקונו מתפילותיהן של ישראל, וכידוע שהכתר הוא ע"ג הראש מאבנים טובות. והענין הוא כי אותיו' נקר' בשם אבנים בס"י ה' אבנים בונות ק"ך בתים והן ק"ך צירופי אלקי' שהם ה' אותיות ונקר' אותיו' בשם אבנים, וצ"ל ענין האותיו' כידוע שהאותיו' הם בחי' דומם כמו אבנים וזהו החומר של האותיו', והצורה והתמונה והתואר הוא כמו אלף הוא תמונה אחרת והב' הוא בתמונה אחרת וזהו הצורה, ויש עוד צורה הוא השכל שבאותיות, אבל צ"ל התמונה והתואר של האותיו' הם נעשים בהחומר שהוא הקול שנעשה מהבל הלב אבל מהיכן הוא נעשה הצורה של האותיו' הגם כידוע שיש ה"א מוצאות הפה אחה"ע מהגרון גיכ"ק מהחיך וכו', אבל באמת בבהמה יש ג"כ ה' מוצאות וא"א לדבר, וכמו באילם יש ג"כ ה' מוצאות וא"א לדבר, אך באמת הך"ב אותיו' הם קבועים בנפש וזהו ך"ב תנועות הנפש וזהו שהנפש נקר' נפש המדברת וכמ"ש ויהי האדם לנפש חי' לרוח ממללא, ומשם הוא המניע ה' מוצאות הפה ונעשית התמונה ועיקר התמונה הוא בכח הנפש, וזהו שאין צריך להרהר איך לצרף האותיו' ואיך לעשות התמונה שלהם רק ממילא ומאליו נעשה מעצם הנפש המדברת, וממילא מובן ששרש הדיבור הוא בעצם הנפש שלמעלה מן השכל וזהו לנפש חי', כי יש נר"נ ח"י, ומשכן נר"נ הוא במוחא וליבא וכבדא וזהו כלים פנימי' לנר"ן אבל בחי' ח"י הוא בחי' מקיפי' שלמעלה מבחי' כלים וזהו שורש אותיו' שהם בחי'