קסג

כי תבאו אל ארץ מושבותיכם

בע"ה שבת שלח תרט"ו

כי תבאו אל ארץ מושבותיכם כו' ועשיתם אשה לה' עולה או זבח, וי"ל למה שינה כאן הכתוב לקרות לא"י בשם מושבותיכם, ויובן בהקדים מארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפלין כאלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, ומכלל לאו אתה כו' דק"ש עם תפלין חשוב כעולה ומנחה, וזבח ונסכים, וי"ל הדמיון דמדמה ק"ש לעולה וזבח, ותפלין למנחה ונסכים, והנה בספר פנים יפות מקשה על ל' המא' הנ"ל, שמחלק מנחה לעולה ונסכים לזבח, הלא בין בעולה ובין בזבח היו שניהם מנחה ונסכים, ותי' משום שדומה החילוק שבין עולה לזבח, להחילוק שבין מנחה ונסכים, כי ענין [החילוק] שבין עולה לזבח, שהעולה היא כולה כליל על המזבח, לבד העור ניתן לכהנים [וזבח] היינו שלמים כמ"ש זבח השלמים, אינו כליל רק חלק לגבוה וחלק לבעלים, [וחילוק זה] יש ג"כ בין מנחה לנסכים, כי המנחה היינו הסולת והשמן נקטר כולו על המזבח כמ"ש כליל תקטר, והנסכים היינו היין, שמנסכים בשיתין שיורדין עד התהום הרי אינו כליל, ומטעם זה מחלק הש"ס מנחה לעולה כו' מפני ששייכים זה לזה, הגם ששניהם בשניהם, וא"כ יש לבאר כל הנ"ל בק"ש ותפלין, וי"ל הדמיון דק"ש לעולה וזבח, דהנה ע' הקרבנות היינו שמקריבין בהמה גשמיות [על גבי] המזבח עד שתוכלל באש של מעלה וכמ"ש ותצא אש מלפני ה' ותאכל את העולה כו', וכמו"כ הוא בעבודת הק"ש להקריב הנה"ב עד שיוכלל באש שלמעלה, וביאור הע' דאש של מעלה י"ל מ"ש במלאכים שרפים עומדים, ויש כמה בחי' אופנים וחיות ושרפים, ופי' שרפים ע"ש רשפי אש שתשוקתם תמיד להכלל כו' ע"י שמשיגים ואומרים קדוש פי' מובדל אני ה' לא שניתי לכן משתוקקים להכלל כו' והם בחי' יסוד האש למעלה, ועד"מ האש הגשמי שכל תנועתו רק לעלות למעלה כי אש אינו יכול להיות למטה, ועד"ז בחי' השרפים תשוקתם תמיד להתכלל למעלה כו', בבחי' אשמ"ע כמ"ש כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא, וזהו מ"ש אלף אלפים ישמשוני' ורבוא רבבן קדמוהי יקומון, פי' ישמשוני' הוא בחי' ההשפעה והמשכה שמשפיע מלמעלמ"ט וקדמוהי יקומון היינו ע"ד השרפים הנ"ל העלאה מלמטלמ"ע וזהו ל' שרפים ל' נשרף כלו' שכבר נשרפו, שכל בחי' ישותם הוא ביטול, והנה בנה"א יש ג"כ בחי' אש הנ"ל, כי הנה"א כלול מד' יסודות ארמ"ע, ובחי' האש היינו אה' כרשפי אש ואהבה ובנפה"א הוא אף ביתר שאת לגבי המלאכים כי הנה"א הוא מפנימי'