קלז

כתי' ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית דהיינו שבכל יום נמשך המשכת הארה חדשה להחיות את העולמות מאין ליש, ואם לאו הי' העולמות חוזרים לאין ואפס ממש כבתחילה, וכמ"ש הבעש"ט זצ"ל ע"פ לעולם ה' דברך נצב בשמים כי דברך שאמרת יהי רקיע בתוך המים ג' תיבות ואותיות אלו הם נצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים ומלובשות בתוך כל הרקיעים לעולם להחיותם כדכתי' ודבר אלקינו יקום לעולם ודבריו חיים וקיימים לעד כו' כי אלו הי' האותיות מסתלק' כרגע ח"ו וחוזרות למקורן הי' כל השמים אין ואפס ממש והי' כלא היו כלל וכמו קודם מאמ' יהי רקיע כו' כמ"ש בתניא ח"ב פ"א, נמצא שצריך תמיד שיומשך המשכה חדשה מאין ליש, דהיינו משרש אין ויש שהוא בחי' חו"ב שנק' אין ויש תרדל"מ וזווגייהו תדיר בשביל חיות העולמות כדי שלא יופסק החיות ותמיד נמשך המשכה זו, וזהו ובטובו מחדש בכי"ת מע"ב כו'.

והנה כדי שיומשך המשכה זו הנה בתחילת הבריאה הי' מצד עצמו כי חפץ חסד הוא עולם חסד יבנה, אך עכשיו באתדל"ת תליא מילתא וצריך להמשיך המשכה זו, וזהו נמשך ע"י התפיל' שהוא בחי' פסד"ז שאומרי' הללו את ה' מן השמים כו' הללו את ה' מן הארץ כו' רוח סערה עושה דברו כו', דהיינו ע"י השירה של כל נברא כידוע שיש פ' שירה שכל נברא או' שירה וכן מלאכי' או' שירה, וע"י השיר שלהם ממשיכי' המשכה חדשה לחדש את העולמות כו', וזהו שנק' חיי שעה לפי שאף שנמשך המשכה חדשה אך כ"ז הוא רק חידוש הישנות שכמו שהי' אתמול כמ"כ הוא עתה ואין זה חידוש גמור ונק' חידוש הישנות לבד כו', אך אעפי"כ יש בזה ג"כ בחי' תוס' וריבוי שיכול להיות שיהי' בזה המשכה ג"כ בחי' ברכה וריבוי, כמו שאנו רואין שאינו שוה שנה לשנה, שבשנה זו למשל הוא שובע ושלום ובשנה אחרת הוא רעב ואינו שלום, והיינו לפי שההמשכה זו נמשך ע"י אתדל"ת ע"כ יש שינויים בהמשכה זו ג"כ לפי ערך אתדל"ת שאם אתדל"ת הוא כהוגן אז נמשך בחי' ברכה ושלום, וזהו מה שפירש"י רפואה ומזון ושלום, ואם אתדל"ת אינו כהוגן אזי אתדל"ע ג"כ לפ"ע זה ואז יכול להיות היפוך מזה ח"ו, וזהו שהתפילה שהיא להמשיך המשכה זו נק' חיי שעה, אבל התורה נק' חיי עולם שהיא המשכה חדשה ממש בתוס' וריבוי אא"ס, וזהו מ"ש וחיי עולם נטע בתוכינו שהוא ל' ניצחי' לפי שע"י תורה נמשך אא"ס שאינו שייך כלל לבחי' עולמות כו', וזהו שהי' דעת המ"ד מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה לפי שהתפילה אינו ממשיך רק בחי' השייך לעולמות אבל המשכה שע"י התורה הוא גבוה הרבה מזו, לכך נק' חיי שעה שבכל שעה ושעה צריך להמשיך בחי' זו מחדש, והחיות הראשון נסתלק למקורו, אך הוא סבר שזמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד דהיינו שאף שאמת שהמשכה שע"י התורה גבוה מבחי' המשכה שע"י תפילה אך מ"מ אינו אפשר להיות המשכת התורה שהיא המשכה פנימי' בלתי המשכ' החיות שבשביל העולמות המשכת חיי שעה, כי הא בהא תליא, כמו אם