קלג
מלפניו ית', אך מאחר שאנו רואין שאעפי"כ ירדה ונתלבשה בגוף ונפש האדם למטה דוקא ע"כ לומר שיש יתרון המעלה מה שנתלבשה בגוף מכמו שהיתה מקודם. והענין הוא דהנה כתי' יעקב חבל נחלתו פי' כמו שהחבל ראשו האחד קשור למעלה והב' הוא למטה וכשמנענעין החבל למטה יתנענע גם ראש החבל הקשור למעלה כמו"כ שרש נש"י הוא גבוה מאד נעלה כמ"ש טהורה היא בראת יצרת נפחת בי, ששרשה נמשך מבחי' טהורה היא רק שנתלבשה למטה דוקא בבחי' עשי', וע"י אהוי"ר שלה למטה מתעורר עי"ז למעלה כו' בשרש הנשמה ג"כ אהוי"ר, והכח הזה הוא למטה דוקא בעשי' דהיינו בקצה התחתון ולא באמצע דהיינו כמו ביצירה כו' מפני כי נעוץ תב"ס דוקא, וא"כ צ"ל מהו היתרון הלא הנשמה כמו שהיתה למעלה יש לה ג"כ אהוי"ר. אך ע"י אהוי"ר שבגוף ונפש האדם תתעלה בעילוי רב יותר והוא ע"י שבירת נה"ב. כי הנה שרש נה"ב הוא מפני שור שבמרכבה ושרש שרשה נמשכה מבחי' בהמה רבה, כי הנה כתי' אדם ובהמה תושיע ה', שיש ב' בחי' אדם ובהמה, אדם הוא בחי' אהבה שעפ"י טעם ודעת והשגה, והנה לית מח' תב"כ ומה שנתפס הוא רק הארה בעלמא וא"כ אהבה שמבחי' שהוא עפ"י טו"ד והשגה הוא רק מבחי' הארה בעלמא כו' משא"כ בחי' בהמה הוא מבחי' אה"ר שלא עפ"י טו"ד והשגה כלל רק לעצמותו ית'. ולכן כשירדה הנשמה ומתלבשת בגוף ונפש האדם הבהמי' ששרשה מבחי' בהמה רבה הנ"ל רק שנפלה בשבירה וע"י שמברר אותה ע"י אתכפי' ואתהפכא עי"ז יעלה ויבא ויגיע למעלת ומדריגת אה"ר מה שלא הי' מקודם קודם התלבשותה בגוף, וזהו צורך עלי'.
וביאור הענין הנה נש"י עלו במח', כי הנה יש מח' ודבור, וההפרש שבין מח' לדבור הוא כי אותיות הדיבור נעשי' נפרדים כו' משא"כ אותיות המח' מתאחדי' עם עצמות הנפש. והנה המלאכי' נתהוו מאותי' הדבור ונראי' ליש ודבר נפרד, הגם שאין לך דבר שחוץ לעצמותו ית' עכ"ז דברה תורה כלשון בני אדם, משא"כ הנשמות עלו במח' וכמשל המח' שמתאחד עם עצמיות הנפש כמו"כ בנש"י יש כח לכלל ולבטל לעצמותו ית'. והנה אף שהמח' מתאחדת כו' אעפי"כ היא רק לבוש להשכל ואינו עצמי והראי' שיכול לפשוט מח' זו ולהתלבש במח' אחרת וכמו"כ יכול לחשוב שכל אחד בכמה מיני אותיות כו', הרי כי המח' היא רק לבוש להנפש, וא"כ נש"י ששרשן מבחי' מח' הרי זו רק מבחי' לבושי' והעלי' ע"י ירידתה לגוף הוא ליכלל ולבטל אלי' ית' שהוא לאשתאבא בגופא דמלכא. והנה יש נשמות שהם מעולם הבריאה ויש נשמות שהם מעולם היצירה ויש שהם מעשי' וכולם הם רק בחי' לבושי' דהיינו מבחי' מח', וזהו שעלו במח', והעלי' היא לצאת מבחי' הלבושים ולכלל בעצמותו ית'. וזהו אברהם קנין א' כמשל הקונה איזה דבר שמוציאה מרשות המוכר ונכנסת לרשות הלוקח כמ"כ הנשמה יוצאת מרשות לרשות דהיינו מרשות מח' שהוא בחי' לבוש לאשתאבא בגופא דמלכא, וזהו אברהם קנין א' שבאברהם יש ג"כ בחי' זו כי אף שאברהם הוא מבחי' חסד דאצי'
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.