קכט

וראיתי אני שיש יתרון

בע"ה ב' דשבועות הנ"ל תרט"ו

וראיתי אני שיש יתרון לחכ' מן הסכלות כיתרון האור מן החשך, ואיתא במד"ר תני משום ר' מאיר כשם שיש יתרון לאור מן החשך כך יש יתרון לד"ת על דברי הבלים, וי"ל מה הוסיף ר"מ בחילוף תיבות אלו על אלו, ומסתמא יש מכוון בדבריו, דהנה כתי' הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל, ופי' במד"ר שהז' הבלים הם נגד ז' עתים של אדם, וי"ל ל' הבלים, ומ"ש ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל, ואינו מובן דהלא האדם מברך וקורא ק"ש ומתפלל ואינו אוכל בלא ברכה ואיך אמר ע"ז כי הכל הבל, ויובן דהנה בפי' הבלים יש ג' שיטות, הא' פי' הזוה"ק ולמעליותא, דפי' דההבלים הם בחי' הבלא דעלמא קאים עלי', וכמארז"ל אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תשב"ר, הבל שאין בו חטא, וכן בפ' כתיב וישע ה' אל הבל ות"א והוה רעוא מן קדם ה', הרי הוא ג"כ למעליותא, והענין עד"מ למטה עיקר חיות האדם הוא בהבל שמכניס אויר ומוציא אויר, וזהו ל' נשמה ל' אשום ואשאף יחד, אשום שמוציא האויר ואשאף שמכניס האויר, ובהסתלקות ההבל הוא מיתת חנק, וכך יובן למעלה שעיקר חיות העולמות הוא בחי' ההבל, וזהו הבל ה' ל"ב, ה' הוא בחי' ה' תתאה בה' בראם, וה' היא בחי' הבלא אתא קלילא דלית בי' מששא, ול"ב הם ל"ב ויאמר אלקים שנמשכים מבחי' הה"א, עד"מ למטה [שמהבל] הלב נעשה בגרון קול, והקול כלול מאמ"ר, ונמשך מזה הדבור בה' מוצאות הפה, וזהו"ע הע"מ שבמאמר א' יכול להבראות, הוא בחי' ההבל מקור הדיבור, ואח"כ נפרט בט' מאמרות, בחי' הדיבור, וזהו מ"ש כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם, האדם הוא מ"ש ופניהם פני אדם, הוא מקבל ג"כ מבחי' מוצא כו', בחי' ההבל, וענין הז' הבלים פי' שהם כנגד ז' מדות מקור ההבל.

ושיטה הב' ובמדרש פי' ענין ההבלים לגריעותא, שפי' ג"כ דקאי הז' ההבלים על ז' ימי בראשית, ופי' לשון הבלים ע"ש שהם נפסדים, יום א' בריא' שו"א לע"ל כתי' כי שמים כעשן נמלחו וארץ כבגד תבלה, וב' בריא' רקיע כתי' ונגולו כספר השמים, וג' מים כתי' והחרים ה' את לשון ים מצרים, וד' חמה ולבנה כתי' וחפרה הלבנה ובושה החמה, וכן כולם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.