קטו

כאחד. וזהו בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כי זהו הכלל שלהמשיך אור חדש צ"ל מבחי' סוכ"ע דוקא. והגם דבבחי' ממכ"ע כתיב ג"כ המחדש בטובו כו', אמנם זהו רק התחדשות הישנות ע"ד שהאדם נעשה בכל יום ברי' חדשה שאינו מתחדש רק אותו החיות דאתמול, אבל ההמשכה שמבחי' סוכ"ע הוא בחי' או"ח לגמרי, וזהו דוקא ע"י תומ"צ, וזהו אשר אנכי מי שאנכי מצוך היום דוקא, וכמ"ש היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם, אף שהקיבול שכר שבג"ע הוא בחי' גילוי אבל הוא רק בחי' זיו ממכ"ע, אבל המשכת או"ח שמבחי' סוכ"ע הוא דוקא היום לעשותם, עולם המעשה תומ"צ גשמיים עי"ז ממשיכין תר"ך עמודי אור או"ח לפי שהארת הסובב הוא דוקא בעוה"ז הגשמי, וכמו שמצינו ג"כ בתשובה המקדש את האשה ע"מ שאני צדיק גמור ה"ז מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו, משא"כ בבחי' הזיו שבג"ע א"א להגיע כ"א בסדר והדרגה גיהנם ונה"ד, כמו"כ במצות גשמיים שבעוה"ז האף שבכ"י מקיימין מצות ציצית תפילין ומתפללין בכ"י, אבל בכ"י הוא המשכה חדשה, וזהו בכ"י כו' כחדשים, וזהו שארז"ל ע"פ במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו, וע"פ והגיעו ימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה.

ובזה יובן ענין ב' פרשיות דק"ש דאיתא בגמרא [. .] רמי כתיב ואספת דגנך וכתיב ועמדו זרים ורעו צאנכם, ל"ק כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וכאן בזמן שאין ישראל עורש"מ. ואינו מובן דפסוק ואספת כתיב בפ' והי' כו', והתירוץ הוא משום דלא כתיב ובכל מאודכם, וי"ל זה. וי"ל מתחלה פי' וענין רצונו של מקום, דפי' מקום הוא כמ"ש ברוך המקום, הוא מקומו של עולם, הוא בחי' הכוללת ו"ק מעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום. ושרש בחי' מקום יש ג"כ ברוחניות, ופי' מעלה ומטה הוא במדריגה עד"מ שכל ומדות שבחי' הגבהת השכל על המדות הוא רק בבחי' המעלה, ועד"ז יש ג"כ יתר הבחי', ולמעלה הוא בחי' ו' מדות דאצי' לך ה' הגדולה כו'. ואמנם כ"ז הוא רק בחי' מקום ממכ"ע, אבל בחי' רצונו של מקום הוא בחי' שלמעלה מגדר מקום אף ברוחניות, בחי' סוכ"ע שמקיף מעלה ומטה וכמ"ש הנה מקום אתי שהמקום בטל לבחי' שלמעלה כו' ולאו מכל אלין ספירות, וזהו ברוך המקום שמקבל ברכה והמשכה מבחי' סוכ"ע בחי' רש"מ, ופי' רצונו של המקום הוא ע"ד שאמרז"ל נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, ופי' תחתונים הוא בחי' מקום התחתון שבבחי' מקום, וע"ז נתאוה שיהי' לו דירה וד"ל, וזהו"ע ותקנא רחל באחותה דלכאורה ק' דקינוי אסור כמ"ש אל יקנא, וכמ"ש ושם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל, ה' גדולה ה' קטנה ב' ההי"ן שבשם הוי', ה' גדולה עלמא דאתכסיא ולאה ילדה ששה בנים ו' מדות לך ה' הגדולה, וה' קטנה עלמא דאתגליא רחל, כרחל לפני גוזזי' נאלמה וכמ"ש קול ברמה נשמע רחל מבכה על בני' בחי' גלות השכינה, וזהו ותקנא פי' הקינוי שיהי' שניהן שווין עלדאת"ג כמו עלדאתכ"ס וכדאיתא בזוה"ק תאובתא דעלמא תתאה בעי למיהוי כגוונא דעלמא עילאה, וזהו ענין מנחת העומר כמו מנחת קנאות כנ"ל, ולכן