פד

ולהבין בתוס' ביאור ענין קשה לזווגם

ולהבין בתוס' ביאור ענין קשה לזווגם, איך שייך לומר ל' קשה, יש להבין תחילה מה שאמר ר' יוחנן בן זכאי איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי, הלא ר"י ב"ז הי' שר התורה, ואיך הי' הספק אצלו לאיזה דרך, ואף בדרך ענוה אינו שייך לומר כן כי גם ענוה צריך שיהי' צד סברא שיכול לומר כן, משא"כ [ריב"ז] איך א' איני יודע כו'. אך יובן בהקדים מה שמצינו לפעמים שמעלת התורה היא יתירה על המצות כמאמרם ז"ל ותלמוד תורה כנגד כולם, ולפעמים מצינו שיש יתרון המעלה בתפלה נגד התורה וכמאמרם ז"ל והלואי שיתפלל כל היום כולו ואף שלא ילמוד כו', וכמו שמצינו גבי דניאל שמסר נפשו על התפלה כמ"ש וכוין פתיחין לי' נגד ירושלים.

אך הענין הוא דהנה כתי' חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, ולמדו מזה הפסוק שאסור לאכול קודם התפלה, והיינו שקודם התפלה הנשמה באפו ולאחר התפלה הנשמה מתפשטת בכל הגוף, ופי' תפלה הוא ענין תפלה שהוא בכלל גמ"ח כמ"ש רש"י בשבת שענין תפלה הוא בכלל גמ"ח ע"ש גומל נפשו איש חסד, וצ"ל איך ע"י התפלה מתפשטת הנשמה בכל הגוף. וצ"ל תחילה מהו ענין הנשמה הלא ע"כ לומר שיש בחי' נשמה לבד השכל והמדות, וראי' לזה ממה שארז"ל אבות חביב אדם שנברא בצלם אלקי' והיינו מפני שיש לאדם שכל ומדות וא"כ מה שא' אח"כ מעלה מה שנקראו בנים למקום הוא מעלה יתירה על המעלה מה שנבראו בצלם אלקי', א"כ ע"כ לומר שמעלת מה שנקראו בנים למקום הוא מצד הנשמה עצמה כו'. ואין