עד

וגם מה שאמר כקרי"ס, מה קשה כ"כ כקרי"ס כי קרי"ס הוא יש מיש, וכמ"ש בתניא שיותר פלא הוא בריאת יש מאין, שהוא מאין ממש משא"כ קרי"ס הוא רק יש מיש שהמים נצבו כמו נד, אך מ"מ הוא יש מיש כו', אך הבריאה הי' מאין ואפס המוחלט ממש, והנה על הבריאה כתי' לא בעמל ולא ביגיעה ברא את העולם כ"א במאמר פיו כו', וקרי"ס שהוא יש מיש הוא קשה לפני הקדב"ה, אך הענין הוא דהנה הבריאה נק' יש מאין ולכאו' אינו מובן שהרי כתי' כי ממך הכל ואיך נק' הבריאה יש מאין כו'.

ולהבין זה הנה כתי' כי עמך מקור חיים, ולכאורה למה [לא] כתי' כי אתה מקור חיים, אך הנה פי' עמך הוא בחי' מה שטפל ובטל אליו ית', והיינו שמקור חיים הוא טפל ובטל כו', והיינו לפי ששורש כל העולמות אפי' עוה"ב ותח"ה הוא רק מבחי' זיו והארה בעלמא שאינו נוגע אל עצמותו, וכמ"ש כי בי"ה הוי' צור עולמים ביו"ד נברא עוה"ב ובה' נברא עוה"ז כו', ששורש כל העולמות הוא רק מבחי' שתי אותיות בלבד שאינם תופסי' מקום לגבי עצמות כו', וגם זה ביוד שהוא בחי' צמצום, כי כדי שיהי' מקור לעולמות בע"ג הוצרך להיות צמצום באוא"ס כדי שיהי' נעשה מקור לעולמות.

וענין הצמצום זהו ע"ד המשכה הנמשכת ע"י שערות, כי הנה ההמשכה שנמשכת חיות הנפש מהמוחין שבראש ברמ"ח איברים זהו בחי' השתלשלות ולכך מרגיש כאב גדול כשחותכין איזה אבר לפי שבו מלובש עצמות חיות הנפש, משא"כ ההמשכה שנמשכת בשערות היא מצומצמת מאד שהרי אם אפי' מגלחין את השערות לא ירגיש כאב במוחין כלל, ואעפי"כ מלובש בו קצת חיות שהרי אם מושכין את השערות אזי מרגיש כאב גדול, א"ו שמלובש בו קצת חיות אלא שהוא המשכה מצומצמת מאד, וכך שם הוי' מורה על התהוות וכדי שיהי' בחי' התהוות מאוא"ס שהוא בלתי בע"ג כלל זהו רק ע"י צמצום שנתצמצם עצמות האור, וההמשכה שנמשך להיות מקור לעולמות הוא המשכה מצומצמת מאד, וזהו מ"ש והחכ' מאין תמצא, דהיינו שהתהוות בחי' החכ' הוא למעלה מן החכ' מאא"ס ב"ה שהוא רם ונשא זהו ע"י אין כמו למשל החיות המלובש בהשערות וכמ"ש בע"ח אבא יונק ממזלא, וזהו מ"ש אני הוי' הוא שמי, ששם הוי' הוא רק בחי' שם לבד כמו למשל שם האדם שאינו נוגע אל עצמותו כלל ואינו אלא לזולתו דוקא, וכך שם הוי' הוא רק בחי' זיו והארה בעלמא כו'.

והנה תחלת בריאת העולמות הי' מפני כי חפץ חסד הוא, אך מה שבטובו מחדש בכ"י מע"ב מחדש מבחי' יש מאין מבחי' חכ' וצמצום בכ"י כי בכ"י מתחדשת הארה אחרת (וגם בכל שעה מתחדש צירוף שם הוי' כו') באתדל"ת תליא מילתא, וצ"ל בחי' צמצום והעלם זה ג"כ באתדל"ת, והוא להיות בחי' בטל רצונך כו', דהיינו לצמצם ולכבוש את כל רצונותיו אשר לא לה'