סט

ואח"כ יקבל עליו עול מצות, והיינו שמתחלה צריך לקבל עומ"ש שהיא לבחי' איהו ואח"כ עול מצות שהוא בחי' יחוד של איהו וגרמוהי, והנה פ' ראשונה אעפ"י שהיא בחי' קבעומ"ש שהיא לבחי' איהו מ"מ הוא כולל ג"כ את בחי' התורה וכמ"ש והי' הדברים האלה ושננתם לבניך, והיינו לפי שהיא בחי' איהו וחיוהי חד כו', ומתחלה צריך שיקבל עליו עומ"ש העלאה לבחי' עצמותו ואח"כ ע"י התורה נעשה יחוד בחי' איהו וחיוהי חד כו'.

והנה אברים כלול מג' בחי' בשר גידים ועצמות. והנה להבין מהו ענין זה במצות, הענין הוא דהנה המצות כלולים ג"כ מג' בחי' דהיינו מעשה המצוה עצמה וברכה של המצוה וכוונה של המצוה כי מצות צריכות כוונה כו', וזהו בשר גידים עצמות שהוא בכלל מחדומ"ע, בשר הוא בחי' נה"י בחי' מעשה, ועצמות היא בחי' חב"ד מח' כו', כי מלובן שבאב שהוא בחי' חכ' נעשה עצמות, וגידים הם המחברים, זהו ברכה של המצוה, ואז כשהם כלולים מג' בחי' אזי נק' המצות בחי' אברים דמלכא, דהנה יש הפרש בין בחי' אברים לכלים, והחילוק וההפרש שבין אברים לכלים הענין הוא דהנה כלי הוא בחי' מקבל דהיינו שמקבל בתוכו יין וכדומה והנה אעפ"י שהוא מקבל מ"מ אינו גורם הכלי שיומשך בתוכו היין וכמו למשל נר שמקבל השמן הנה אינו גורם הכלי שיומשך השמן לתוכו, והנה אבר הוא ג"כ בחי' מקבל שמקבל את אור הנפש, ועוד יש מעלה באבר דהיינו מלבד מה שהוא מקבל את אור הנפש אלא שג"כ הוא ממשיך את חיות הנפש שאם לא הי' האברים לא הי' גילוי הנפש כלל אלא שאם יש אברים אזי נמשך חיות הנפש כו' אבל בלא אבר אינו מתגלה כלל, כמו למשל שאם נחסר איזה אבר כמו עין וכדומה אזי נחסר חיות הנפש של אותו אבר, נמצא שהאבר גורם שיומשך החיות כו', והנה כמ"כ המצות לבד שהם כלים לגילוי המשכת אלקות אלא שהם גורמים שיומשך המשכת אלקות, וזהו מחלוקת בגמרא תלמוד גדול או מעשה גדול שיש סברא בגמרא לומר שמעשה גדול, והיינו שאעפ"י שמצד היחוד תלמוד גדול לפי שמעשה המצות הם רק בחי' איהו וגרמוהי חד וע"י התורה נעשה בחי' איהו וחיוהי חד, אך אעפי"כ זה גופא שיומשך המשכת אא"ס כו' זהו ג"כ ע"י מעשה המצות כנ"ל וע"כ מעשה גדול, וזהו שארז"ל כל האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו, והיינו לפי שהתורה בלא מצות אינו ממשיך כלום, אך מצד היחוד תלמוד גדול לפי שהוא בחי' איהו וחיוהי חד. וזהו מ"ש בתניא שע"י תלמוד נעשה בחי' אורייתא וקודב"ה כלא חד, והיינו לפי שכשאדם לומד את התורה ומקשר דעתו ומחשבתו בעיון התורה ונעשה מחשבתו ושכלו מוקף משכל התורה, וגם שכלו מקיף שכל התורה עי"ז נעשה התקשרות חזק ואמיץ ונעשה כלא חד וד"ל.