סו

וע"כ אעפ"י שהוא מחי' אותם מ"מ אינם בטלים לרצונו כלל ויכול לעשות ההיפך מרצונו ממש כו', משא"כ המצות נק' רמ"ח אברים דמלכא, והיינו שכמו שהאבר בטל לרצונו ממש כך המצות הם רצה"ע כו' והיינו לפי שמלובש בהם הרצה"ע בהתלבשות גמור בבחי' גילוי וע"כ הם בטלים לרצה"ע כו'.

והנה מבואר עוד בתניא שהלבוש החיצון של נה"א שבאדם המקיים ועושה המצוה שהוא כח ובחי' המעשה שלה הוא מתלבש בחיות של מעשה המצוה ונעשה ג"כ כגוף לנשמה לרצה"ע ובטל אליו לגמרי, ואברי גוף האדם המקיימים המצוה שכח ובחי' המעשה של נה"א מלובש בהם בשעת מעשה וקיום המצוה הם נעשים מרכבה ממש לרצה"ע. והנה אעפ"י שהם מרכבה לבד והעיקר הם המצות, מ"מ יש מעלה בהם לפי שיש מעלה במרכבה מה שאין ברוכב וכמ"ש והחיות נושאות את הכסא שמנשאין את הכסא למעלה מה שלא הי' ביכולת מצד עצמה רק ע"י המרכבה של החיות כו', וכך אעפ"י שהעיקר הם המצות מ"מ זה גופא שהמצוה יהי' מצוה זהו ע"י האדם דוקא שעושה המצוה, כמו למשל מצות תפילין שאם אינו מניח תפילין רק שהם מונחים על השולחן אזי אינו מצוה כלל רק שהם תשמישי קדושה אבל אינו מצוה וכשמניח אותם האדם אזי היא מצוה וע"כ הוא למעלה מהמצוה כו' וכמ"ש קדש ישראל לה' ראשית תבואתה שישראל נק' ראשית תבואתו, תבואה נק' מצות וכשארז"ל מאי פרי מצוה ונש"י נק' ראשית תבואתו לפי שהתבואה למשל אינו יכול להצמיח כ"א ע"י כח הצומח שבארץ, וע"כ אף שהעיקר המכוון הוא הפרי מ"מ בלתי כח הצומח שבארץ לא יוכל להיות הפרי כנ"ל וע"כ כח הצומח הוא ראשית לפרי, כמו"כ המצות הם הפרי אך כדי שיצמיח הפרי הוא ע"י כח הצומח שבארץ שהוא נש"י שנק' ארץ וכמ"ש כי תהיו אתם ארץ חפץ כו', נמצא שהם עושין למצוה שיהי' מצוה כנ"ל וע"כ הם העיקר, וזהו אעפ"י שהם מרכבה לבד מ"מ יש מעלה במרכבה, וכמו האבות שהיו מרכבה כנ"ל והיו בתכלית הביטול לאלקות בבחי' ביטול במציאות ממש.

וזהו ענין רמ"ח פיקודין רמ"ח אברי' דמלכא שבהם מלובש רצה"ע ממש, והאדם העושה המצוה נעשה מרכבה לרצה"ע דהיינו בבחי' מרכבתא עלאה בחי' ביטול במציאות ממש משא"כ בכללות העולם אפי' עולמות דקדושה אעפ"י שהם בטלים ג"כ לאלקות מ"מ הם רק בבחי' מרכבתא תתאה מרכבה של החיות הקודש שהיא רק בחי' ביטול היש לבד כו'.

ועתה י"ל מ"ש שם דאורייתא וקוב"ה כולא חד, והנה להבין זה י"ל מקודם מ"ש בזהר איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד בהון כו' ולכאו' אינו מובן למה מחלק זה לשנים איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד והל"ל איהו וחיוהי וגרמוהי חד, וכיון שהוא מחלק לשנים עכצ"ל אף שהוא חד מ"מ אינו דומה היחוד שבין איהו וחיוהי לבין איהו וגרמוהי, וי"ל ההפרש שביניהם, אך הענין הוא דהנה איהו וחיוהי קאי על האורות כי חיוהי היא לשון חיות דהיינו אור