נו

לכלות הנפש ממש רק שמקבל חלק עשירי בלבד והוא רק מקצת ההשגה, וכן הנפש מרוח מקבל ג"כ רק מעשר בלבד, וכן הענין למעלה כי הנה כ' נשבע ה' בנפשו כידוע שיש עולם שנה נפש, עולם הוא בחי' מקום, שנה הו"ע הזמן, נפש הוא חיות אלקות המחי' את המקום והזמן, ובחי' רוח גבוה מהנפש וכמ"ש לא ידון רוחי באדם שבחי' רוח שלמעלה לא נמשך למטה וכמ"ש עד יערה עלינו רוח ממרום, והנה כ' אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף שע"י שישים אליו לבו עי"ז יגיע לבחי' רוח ונשמה שלמעלה וזה"ע מאה ברכות הוא בחי' נשמה שנמשך למטה בהתגלות, וזהו פי' אם ישים שפי' ל' עשיי' וכמ"ש ואלה המשפטים אשר תשים, שפירושו שאעפ"י שאם ישים שהוא רק עשיי' בלבד כי מה יתרון לו לאדם אף שיש לו קצת חיות מ"מ הרי הוא רק עשיי' בלבד, אעפ"כ עי"ז רוחו ונשמתו אליו יאסוף שעי"ז יעלה ויגיע לבחי' רוח ונשמה שלמעלה, וזה"ע מאה ברכות שחייב אדם לברך בכי"ו וכמ"ש בכי"ו אברכך שבכל יום ויום מימי שנותינו בהם שבעים שנה ובכל שנה יש שס"ה ימים צריך להמשיך בחי' דירה בתחתונים התגלות אלקות למטה ממש, וזהו הכל ההמשכה שע"י הדבור בברכת המצות.

אך עיקר ההמשכה הוא ע"י מעשה והו"ע עשיית המצות בפו"מ דוקא, וכידוע שכל מה שגבוה יותר הוא בא בגילוי למטה דוקא ועד"מ מחותם שעל האבן טוב מצד הברקת האבן אין ניכרים שם האותיות רק כשחותמין על השעוה דוקא שם ניכרים האותיות, ולכן נקראים המצות בשם (פירות) וזריעה עד"מ שזורעין גרעין בארץ שבגרעין כלול כל כח הפרי שיצמח ממנו אח"כ רק שהוא בהעלם וכשזורעין אותו בארץ עי"ז כח הצומח שבארץ שהוא מביא מהעלם לידי גילוי אח"כ שיצמח ממנו בתוס' וריבוי, כמו"כ הו"ע המצות שנקראים בשם זריעה וכמ"ש זרעו לכם לצדקה וכו' זורע צדקות, שגם שהמה נמשכו למטה בעשיי' עכ"ז הרי יש בהם בהעלם כל אורות עליונים שמרומזים בהם וכמו ד' בתים דתפילין שמורים על ד' מוחין וכן ל"ב ציצית שרשם הוא ל"ב נ"ח רק שנמשכו למטה בגשמיות וה"ז דוגמת הגרעין שזורעין בארץ, אך עי"ז אח"כ יהי' מהם הצמיחה בתוס' וריבוי וכמ"ש מצמיח ישועות והו"ע הצמיחת אורות עליונים שיהי' אח"כ וכמ"ש אור זרוע לצדיק, ופי' ישועות ל' הפנה וכמו וישע ה' כו' שיומשך אח"כ גילוי אורות עליונים משרש התומ"צ. ודוקא ע"י מעשה המצות דעכשיו וכמשל מזריעה הנ"ל ולכן נקראים המצות בשם תבואה ופרי מאי פירי מצוה וכנ"ל. אך הנה מהמשל דזריעה הנ"ל יובן שעיקר הצמיחה דוקא ע"י הארץ שזורעין בו הגרעין אז יהי' צמיחה בתוס' ברכה, וכן הענין ג"כ במצות שעיקר ענין צמיחתם אח"כ זורע צדקות מצמיח ישועות הוא ע"י הארץ שע"י כח הצומח שבו שמביא מהעלם לידי גילוי והו"ע נש"י שנקראים בשם ארץ וכמ"ש כי תהיו לי ארץ חפץ ופי' חפץ הוא מה שהוא עיקר המכוון, כי יש חפץ ורצון, רצון נקרא ג"כ מה שהוא רצון לרצון אחר שהוא עיקר הכוונה והרצון הקדום הוא רק דרך אגב, וחפץ נקרא מה שהוא