מז

שממשיכין ע"י סכך דסוכה מקיפים עליונים, אם הוא דירת עראי מבחי' המשכה שבבחי' סדר השתל' או דירת קבע שלמעלה מסדר השתל', והנה בהמ"ק שהי' דירת קבע דהיינו גילוי אא"ס שלמעלה מסדר השתל' ע"כ הי' מאבני' ועפר דוקא לפי שדומם שהיא סוף מדריגה ע"כ נעוץ תחב"ס כו' לפי שבמח' ארץ קדמה. ובזה יובן ג"כ מה שנשמות עליונות שבג"ע ירדו למטה בגופים דוקא, והיינו לפי שג"ע הגם שיושבין ונהנין מזיו השכינה, אך מ"מ הגילוי שבג"ע הוא רק מבחי' גילוי אא"ס שבסדר השתלשלות כו' וכמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, עדן הוא בחי' חכ', והנה חכ' הוא בחי' סדר ההשתל' כי מחכ' נמשך ראשית ההשתל' וכמ"ש והחכ' מאין תמצא שהוא בחי' ממכ"ע, וכן ארז"ל ביוד נברא העוה"ב שהוא בחי' חכ', אבל תח"ה יהי' הגילוי מבחי' שלמעלה מן סדר השתל' מבחי' סוכ"ע וע"כ יהי' נשמות דוקא בגופים לפי שלגבי עצמות אא"ס הסוכ"ע המגביהי לשבת המשפילי לראות כו' שניהם שוין לפניו השוה ומשוה גדול וקטן, ואדרבה כל שהאור גבוה יותר יכול להשפיל יותר וכידוע וע"כ יהי' נשמות דוקא בגופים, ונשמות גבוהות שהם יותר מג' אלפי' שנה בג"ע ירדו למטה להתלבש בגוף כדי לקבל ולהנות מאור הסוכ"ע שלא נתגלה עדיין להםבג"ע, וזהו ירידה צורך עלי' כו'. אך מ"מ צריך להיות הנשמה תחלה בג"ע ואינו יכול לקבל אור הסוכ"ע כ"א ע"י שהי' תחלה בג"ע ולכך צריכה כל נשמה להיות תחלה בג"ע ואח"כ תח"ה לפי שבהשתל' שמים קדם ואחר שיהי' בג"ע יכולה אח"כ לקבל ג"כ אור הסוכ"ע שארץ קדמה. והנה זהו ג"כ ענין יוסף ויהודא שהוא ג"כ בחי' ומדריגת שמים וארץ ובחי' צומח ודומם כו' כי יוסף לשון תוס' וריבוי שמתוסף והולך בהגדלה והגבהה למעלה והוא ענין בחי' צומח שהוא בחי' יסוד שעולה עד הדעת ודעת עולה עד הכתר, ויהודא הוא בחי' ארץ מל' דאצי' שהוא בחי' הרוממות דאצי' ולכן יהודא הוא בחי' הודאה וביטול שבדומם יש בו בחי' הביטול ביותר כנ"ל.

והנה בסדר ההשתלשלות עתה יוסף הוא למעלה מיהודא שהרי המל' מקבלת שפעה וחיותה מן הז"א ולכן הי' יוסף המלך במצרים שהוא בחי' צומח בחי' גידול והוא הי' המשביר והמשפיע לכולם וכמ"ש ויוסף הוא השליט על הארץ שהוא מושל על בחי' ארץ שהוא בחי' מל' ויהודה הוא המקבל כו' וז"ש ויגש אליו יהודה ופי' בזוהר שהוא ענין סמיכות גאולה לתפלה, כי תפלה היא בחי' השתחוואה בחי' ביטול שהוא בחי' יהודה, וגאולה הוא בחי' יוסף שהוא בחי' יסוד כו', והיינו שהסמיכות גאולה לתפלה הוא כמו ענין שארז"ל הקובע מקום לתפלתו דלכאורה אינו מובן שהרי ארז"ל אל תעש תפלתך קבע, אלא הענין הוא דהנה פי' הקובע מקום לתפלתו היינו כמארז"ל עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי, והנה אין הפי' קבע ועראי בריבוי ומיעוט שימעט במלאכה שהרי אמרו כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה כו' אלא הפי' קבע היינו עיקר המכוון שעיקר הכוונה יהי' הכל בשביל התורה דהיינו שכל כוונתו שעוסק במו"מ הוא כדי שיוכל ללמוד תורה ולעבוד את ה', וזהו מ"ש ואספת