לט

להתלבש האור בבחי' כלי צריך שיהי' הכלי לפ"ע האור, כמו שנפש האדם א"א להתלבש בגוף הבהמה, לפי שהגוף אינו לפי ערכו רק בבחי' גוף של האדם יכול להתפשט ולהתלבש כו'. והנה המכוון הי' שיהי' הכלי בטל להאור בחי' ביטול היש לאין, והיינו ע"י התבוננות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקי', כי שרש הדבור הוא מבחי' שם אלקי' ולכך יש ה' אותיות בשם אלקי' כנגד ה' מוצאות הפה, וכמ"ש ואתה מחי' את כולם, א"ת וה' מוצאות הפה, וזהו מ"ש גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו, עיר אלקינו הוא בחי' ק"ך צירופי אלקי', וגדול הוי' בעיר אלקינו היינו ששם הוי' מושל על שם אלקי' כי אלקי' בגי' הטבע ושם הוי' מושל על שם אלקי', וזהו מ"ש כי גדול הוי' ואדוננו מכל האלקי' דהיינו שכל הק"ך צירופי' אלקי' כי באמת ומבלעדי אין אלקי' שההסתר של שם אלקי' אינו הסתר כלל לפני' כיון שאין לך דבר שחוץ ממנו, רק שההסתר הוא לעיננו שנראה ליש ודבר נפרד, אבל קמי' אינו הסתר כלל, וזהו אני ראשון היינו קודם שנבה"ע ואני אחרון לאחר שנבה"ע, ומבלעדי אין אלקי' היינו באמצעיתא ג"כ אין אלקי' שאין הסתר לפניו כמו קודם שנבה"ע ממש כו' כי זהו רק לעינינו כו', ועי"ז נעשה ג"כ אצלו בחי' ביטול היש ויזדכך החומר שלו שלא ירצה רק בחי' אלקות ויהי' לו רצון ותשוקה לאלקות לבד. וזהו מ"ש בזהר דכל מאן דלא אהפיך חשוכ' לנהורא מרירו למיתקא לית לי' חולקא בעלמא דאתי, והיינו כי חושך הוא בחי' חומר, ונהורא הוא בחי' צורה וכמ"ש יוצר אור ובורא חושך, וצריך להפוך את החושך לאור שיזדכך החומר, ומרירו למיתקא הוא בחי' להפוך את תענוגי עוה"ז שהן בחי' מרירו למיתקא, בחי' טעמו וראו כי טוב הוי', אז תתענג על הוי'. והנה עי"ז שמברר את החומר ומזכך אותו כו' ומהפך חשיכו לנהורא עי"ז נעשה יתרון האור מתוך החושך וממשיך מלמעלה מבחי' האור, כי שרש האור הוא מבחי' הקו וחוט שהוא לאחר הצמצום, אבל שרש הכלים הוא מבחי' הרשימו שהוא מבחי' טה"ע שלמעלה מן הצמצום כו' ועי"ז דוקא נעשה יתרון מעלה כו' וכמ"ש אז תתענג על הוי' כו'.

והנה בבחי' ביטול זה יש ב' בחי' היינו מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט, והנה מלמטלמ"ע זהו מ"ש מט"ט קושר כתרים לקונו מתפילתיהן של ישראל, והנה כתר הוא ע"ג הראש למעלה מן המוחין כו', והנה עטרה זו נעשה דוקא מתפילותי' של ישראל שהוא בחי' אותי' והיינו כי האותי' נתעלין לשרשן. דהנה ידוע שאותיות הדבור אף שהם נמשכי' מהבל הלב ומתלבש בה' מוצאות הפה מ"מ הבל הלב הוא רק כמו חומר של האותיות לבד אבל צורת האותיות נמשכי' מלמעלה מעצמות הנפש וכמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ות"א לרוח ממללא ששרש הדבור נמשך מבחי' חי', דהנה ידוע שיש נר"נ ח"י, ונשמה היא