לא

זה היום תחלת מעשיך

[הנחת כ"ק אדמו"ר מהר"ש]

זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון. הנה זה הפסוק קאי על ר"ה (כי כל מקום שנאמר היום הוא ר"ה) ולכאו' צ"ל מ"ש שזה היום דהיינו ר"ה הוא תחלת מעשיך הלא בכ"ה באלול נבה"ע וא"כ ר"ה הוא יום ו' למעשה בראשית. הנה מתחלה צ"ל משארז"ל בתחלה עלה ברצונו לברוא את העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדה"ר, וצ"ל איך עלה ברצונו לברוא את העולם במדה"ד הלא הוא ית' מקור הרחמים והחסדים כו'. ויש ע"ז ב' תירוצים. דהנה חסד הוא גילוי והתפשטות, והנה מצד אוא"ס הי' ההתפשטות ג"כ לאין סוף וממילא לא הי' נפרדים כלל, ועיקר המכוון שיהי' מלך על עם נפרדים בע"ג, ולכן הי' צ"ל הבריאה במדה"ד דייקא כי דין היא צמצום וגבורה, וכידוע מענין שמש ומגן הוי' אלקים, הרי שנמשל שם הוי' לבחי' שמש כמו שהשמש הוא בחי' התפשטות וגילוי כמ"כ מצד בחי' שם ה' הי' יכול להיות ההתפשטות לאין קץ, ושם אלקים נמשל לבחי' מגן ונרתק כמו שהנרתק מסתיר את השמש כו' כמ"כ בחי' שם אלקים מעלים ומסתיר את אור שם הוי' כדי שיוכל להית התהוות העולמות, ולכן לא נזכר במע"ב כ"א שם אלקים כו' כמ"ש במ"א באורך.

והב' הוא כי הנה כתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, פי' ראשי הוא כי בנש"י יש שני בחי' ראש ורגל, דהיינו שיש נשמות שהם בחי' ראש ויש נשמות שהם בחי' רגל, יעקב יוד עקב וישראל הוא בחי' לי ראש, וכמ"כ יש שני בחי' אהבה שנק' ג"כ בשם ראש ורגל, והוא בחי' אהבה דבכל מאדך בלי גבול ונק' אהבה [זו] בשם ראש, והב' היא אהבה כמ"ש לאהבה את ה' למען