כא

מכה"כ לית אתר פנוי מיני' ומה ההתחדשות שיהי' כבוד ה' מלא את המשכן הלא בלא"ה מכה"כ את השמים ואת הארץ אני מלא כו', כי הנה אנו רואים שהנפש שורה במוח, והנה אעפ"כ אנו רואים שאם רוצה להלוך ברגל הנה תיכף הוא הולך ואם הי' השראת הנפש בלבד הי' צריך להיות שיהוי איזה זמן מה, והענין הוא דהנה הנפש שורה בכל רמ"ח איברים אף ברגל ג"כ ולכן מיד כשעולה ברצונו להלוך אינו צריך שיומשך הרצון לרגל ע"י העורקים כ"א מיד הוא מהלך והוא מפני שברגל יש ג"כ כח הנפש שמתפשט בה כו'. והנה עכ"ז אנו רואים שעיקר השראת הנפש המשכלת על דבר שיהי' כך כו' הוא במוחו דוקא משא"כ ברגל כמו אם צריך לחשוב איזה דבר הנה הוא מחשב במוחו ויכול לחשוב גם בגדולת אלקותו ית', וכמ"כ בעניני מסחור משא"כ ברגל כו'.

ולהבין זה הנה יש שני אופנים בזה דהנה אף שהנפש מתפשטת בכל הרמ"ח איברים אעפ"כ אינו מאיר כ"א בבחי' העלם כמו בבהמה אף שיש בה ג"כ נפש אעפ"כ אינו יכולה להשכיל ע"ד וזה מה שבה נפש הבהמה אבל באדם אף שיתפשט נפש השכליות אעפ"כ אינו אלא בחי' העלם, משא"כ מה שמאירת במוח היא בבחי' גילוי ולכן מצינו בספר הגלגולים שבאיזה חטא נפש האדם מתגלגלת בבהמה ואף שבבהמה ודאי אינה יכולה להאיר בבחי' גילוי מאחר שאין בה הכלי להכיל גילוי אור הנפש אעפ"כ מתגלגלת בה והיינו שאינו אלא בבחי' העלם, וכמו בתינוק קטן שמיד כשנולד יש בה הנשמה אעפ"כ אין בו שכל כלל והוא מפני שאין הכלי שלו יכול להכיל אור הנפש וכמ"כ יובן למעלה מ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא מלכה"כ היינו כ"א בבחי' העלם משא"כ כשהי' מאיר בקה"ק גילוי אלקותו ית' היה מאיר בבחי' גילוי כו' ומפני זה הי' מאיר גם בכל א"י בחי' היותר נעלה מחו"ל ולכן כתיב במשה וידבר ה' אל משה כו' פב"פ אדבר בו כו' ובשאר הנביאים כתיב ואראה את הוי' והוא מחמת גילוי שבא"י כו' רק משה נתנבא בזה וכל הנביאים נתנבאו בכה אספקלריא שאינה מאירה כמו דרך המראה משא"כ משה נתנבא בזה אספקלריא המאירה כמו דרך זכוכית לבנה ובהירה כו', והנה נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דוקא והיינו שיהי' הגילוי כמו בבהמ"ק גם למטה לזה צריך כאו"א מישראל להמשיך בחי' זו מהעלם אל הגילוי. וזהו שצריך כאו"א מישראל לברך מאה ברכות בכל יום כי ברכה היא המשכה מהעלם אל הגילוי, והנה כ"ז הוא בבחי' דיבור משא"כ בבחי' מעשה היינו עשיית המצוה גשמיי' עי"ז ממשיכים יותר (ולכן המרגלים לא רצו לעלות לא"י מפני כי רצו להמשיך בחי' ומדרגה זו ע"י בחי' דבור ובחי' מחשבה ולכן רצו במדבר דוקא ולא בארץ כי מדבר לשון דבור ולא מעשה, וכוונתם בזה כי ע"כ עשיי' המצוה כמו צדקה צריך להשפיל תחלה כמו לעשות איזה מסחור שהוא היפך מהמצוה אלא שאח"כ עושה במה שמרויח איזה מצוה כמו צדקה ובין כך הוא משפיל א"ע ויראו המרגלים שבין כך יכולים ליפול כו' כמ"ש ארץ אוכלת יושביה (לפי פי' א') אבל באמת טעו בזה כי דוקא ע"י עשיית המצוה גשמיי' עי"ז ממשיך