עא ב

כו'. וביאור הענין י"ל עפמ"ש המר"ז בפ' ויקרא (בדף ט"ו ע"ב) ובפ' אמור (ד' צ"ד) שיש בת"ד שהם י"ג מדה"ר ב' בחי' א' השערות ושם מציאות אימא והב' אור הפנימי שבתוכם שהוא מציאות אבא. והנה השערות עצמן נמשכים מא"א אבל הפנימית המלובש בתוכם שהוא בחי' כשמן הטוב כו' יורד על הזקן נמשך מאור עתיק המלובש בכתר וחכמה דא"א ועמ"ש במ"א בענין ויוסף הורד מצרימה. שהוא ההמשכה מיסוד דא"ק ויסוד דעתיק הנמשך במזלות דא"א כו' ומקור המשכה זו הוא מחכמה דא"ק. וזהו ענין כשמן הטוב כו' וע"כ כשנמשך ומאיר גם הפנימי' שבי"ג ת"ד מכפר גם על הקדש שהוא אבא. משא"כ כשנמשך רק מחיצוניות י"ג ת"ד אינו מכפר על הקדש ממש כ"א על מקדש הקדש שהיא אימא:

ד ועוי"ל ענין בחי' שבת שבתון הוא. ובחינת שבת שבתון היא. גם בההמשכה שמבחי' עתיק ממש. והוא ע"פ מ"ש במ"א ע"פ הנותן שלג כצמר כלומר שהוא דבר חידוש שהוא נותן הארה בשלג שהם י"ג ת"ד ששרשם ממו"ס שבו מלובשת גבורה דעתיק להיות כצמר ממש שהוא בחי' שער רישיה כעמר נקא שנמשך מגולגלתא שבו מלובש חסד דעתיק כי שרש בחי' הדיקנא נמשך מב' פיאות הראש שהם ב' פעמים מצפ"ץ ב' פעמים הוי' הוי' שלפני י"ג מדות אל רחום וחנון כו' ועל ידי הארה זו דייקא שמבחי' חסד דעתיק נק' שבת שבתון הוא לשון זכר כי זכר חסדו בחי' חסד כו' והוא המשכה מבחי' אור עתיק המלובש בכתר דא"א שהוא למעלה מבחי' האור המלובש בחכמה דא"א. וע' בע"ח שער א"א רפ"ז וספ"ג. גם עפמ"ש במ"א בענין ויוסף הורד הנ"ל שזהו המשכה מבחי' יסוד דא"ק שלמעלה מבחי' מל' דא"ק שנעשה עתיק לאצי' שבחי' מל' היא רק הארה לגבי היסוד שהוא בחינת ההמשכה מאור א"ס ממש. ומבואר בלק"ת פ' קדושים שבחי' שבת העליון זהו הדר יסוד דא"ק כו' וא"כ לפ"ז י"ל דשבת שבתון היא היינו כשההמשכה נמשך ממל' דא"ק אבל שבת שבתון הוא לשון דכר היניו כשמקור ההמשכה נמשך מיסוד דא"ק כו' והיינו ע"י ששם עלו שבטים שעי"ז ויוסף כו' ופי' ששם עלו ע"י אתעדל"ת. כי י"ב שבטים עם שבט לוי הם כנגד י"ג מדות הרחמים והיינו ששרש שרשן משם וגם הם עצמן הם מהיכל קדה"ק דבריאה הנמשך ממל' דאצילות ולכן ע"י אתעדל"ת שלהם בבחי' ששם עלו שבטים מעוררים למעלה בבחי' קדש הקדשים דאצילות דהיינו שמעוררים בחינת י"ג מדות הרחמים דא"א ואזי עי"ז נמשך ג"כ מבחי' ומדרגת הנק' קדושתי למעלה מקדושכם הנז' לעיל וזהו ענין ויוסף הורד כו' היינו בחי' כשמן הטוב כו' יורד על הזקן כו' ע' בזהר פ' אמור (דפ"ח סע"ב) וס"פ צו (דל"ד סע"א) ומ"ש בביאור ע"פ כי עמך מקור חיים בסופו בענין באורך כו'. ועמ"ש במ"א בפי' שבעתים כאור שבעת הימים כו'. והנה כ"ז נמשך ביוהכ"פ. וזהו ענין שהכה"ג נכנס ביוהכ"פ לבית דקה"ק ואע"פ שעלייתו היה רק עד היכל קדה"ק דבריאה ע' בסש"ב פנ"ג אך הוא כמ"ש בזהר הרקיע פ' בראשית (דמ"ה) בפי' לאתחברא שביעאה בשביעאה כי כל היחודים והתפלות אינן פועלים רק בהיכלות וביחוד ההיכלות יש יחוד באצילות כי כשההיכלות מתייחדים בשביעאה (שהוא היכל קדה"ק דבריאה) אז גם זו"נ עולים להיות מ"ן לאו"א ואז מקבלת האם מעתיק ע"י יסוד דאבא ומשם ולמעלה אין שייך זווג דלית תמן נוקבא. וז"ש לאתחברא שביעאה בשביעאה יסוד אימא שכנגדה היכל זה הנק' קדש קדשים עכ"ל. וע' מזה בזהר ס"פ פקודי (דף ר"ס סע"ב) ובמק"מ שם. ומכ"ז יובן שעל ידי שהכה"ג נכנס להיכל קדה"ק שבבהמ"ק מעורר כן למעלה מעלה שמקבלים או"א מעתיק שהוא בחי' א"ס ממש שעי"ש נעשה מילוי כל הפגמים כי אנת הוא שלימותא דכולוה כו'. והנה הרמ"ז פי' ר"פ צו גבי ת"ח האי עולה סליקו וקשירו דכנ"י לעילא כו' ואתנהיר כולא מרזא