תצו

תצו

עוד יש לומר, כי הנה המלך האוהב את בנו מאוד, מחמת גודל אהבתו הוא מסתכל תמיד בפני בנו ומשגיח עליו בעינא פקיחא. והנה המסתכל באיזה דבר, אזי כח הראות הוא מלביש אותו דבר ומסבב אותו כח הראות ההוא. וידוע שלבו"ש נקרא כבו"ד, כי הא דרבי יוחנן קרא למאניה מכבדותיה. וזהו מאשר יקר"ת, רצה לומר מאחר שאתה יקר וחביב לי אני מסתכל בך תמיד, כמו שכתוב עי"ן יעקב. וזהו בעיני נכבדת, רצה לומר בכח הראות עיני נתלבש"ת כביכול. [וזהו שנראית דמות אדם בבת עין, על דרך יצרנהו כאישון עינו. וזה ישראל עלה במחשבה.] ולא עוד, אלא כדכתיב צדיק מושל ביראת אלהים וכו', אלמלא כתוב א"א לאומרו, כמו שכתוב ועל דמות הכסא כמראה אדם [כו'] כביכול ואתן אדם תחתיך, שהוא יתברך גוזר ואתה מבטלו, [על דרך אז תתענג על ה', והמשכיל יבין].