תפח

תפח

הבנים יוצאים בקשרים ובני מלכים בזגין וכל אדם אלא שדיברו חכמים בהוה. ויש לפרש דרך רמז על פי מה שאמרו רז"ל הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם והרבה עשו כרבי ישמעאל וכו'. והנה הצדיקים אשר תורתם אומנתם והוא מוכרח להמציא טרף לביתו, ומוכרח לבטל מלימודו ולחזור בשוקים וברחובות. הנה מה עושה הצדיק הנזכר טרם צאתו לשוק, הוא מתפלל ומתחנן לפניו ית', ומקשר נשמתו במחשבה קדושה שלא ילכד במצודת היצר בצאתו. והנה ידוע כי מי שיש לו נשמה שהיא מן הבינה נקרא בן. ויש אדם שלא זכה אלא לחלק נפש בלבד, שהיא מדת המלכות, וזה נקרא בן מלך.

וזהו אפשר הרמז במשנה. הבנים, דהיינו אותם שיש להם נשמה, יכולים לצאת בקשרים, ר"ל שיקשר נשמתו בשורשו הנקרא מחשבה כידוע, ויכול לצאת כנזכר. על דרך משל, מי שרוצה לירד לבור עמוק מאוד מקשר את עצמו מלמעלה. כי מתיירא שלא יוכל לחזור ולעלות מן הבור, לכן מקשר את עצמו מלמעלה בחבל ארוך, ודרך החבל יכול לחזור ולעלות. אבל מי שהוא רק מבני מלכים, דהיינו שאין לו רק נפש, או אפילו רוח, אך עדיין אין לו חלק נשמה, לא יסמוך על קישור מחשבתו מפני שלא השיג עדיין מדריגת מחשבה, ואולי לא יהיה הקשר אמיץ וחזק ויפול בעמקי הבור. ע"כ זה צריך לצאת בזגין, שהם המשמיעים קול, ר"ל קול ודיבור בדברי תורה, שהם מדריגת שורשו כידוע, ותגין עליו שלא ילכד חס ושלום. וכל אדם, פירוש זה קאי על הסיפא, וכל אדם לא יסמוך על זה שיקשור מחשבתו, כי אולי עדיין לא השיג למדריגת נשמה. אלא מה שדיברו חכמים הבנים יוצאים בקשרים לא דיברו אלא בהוה, ר"ל בהוה להם, שהם היו חכמים והשיגו למדריגת חכמה שהוא נשמה לנשמה, ומכל שכן שהיה להם נשמה. אבל כל אדם לא יסמוך על זה, אלא יצא בזגים הנזכר.