תעג

תעג

אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו. פי' כי כשאדם מדבר, אז אינו יכול להבין בהבנתו מה. ואם הוא מבין דבר על בוריו, אזי אינו יכול לדבר כראוי, ואז הוי הדיבור מת, ולהיפך הוי הבינה מת כביכול. כי הדבר שאינו מושל מחמת זולתו הוי מת. וזה ידוע כי לכל דבר שבעולם צריך י' מדות, ואם אין הנצחון שמנצח את המניעות ממנו אז אין הדבר נגמר לפועל. וכן להבנה צריך י' מדות, והעיקר הם הנה"י. ומי נקרא הבינה, כי מה שאני מבין אני שואל מ"י זאת, ואם אינו מבין לא שייך לשאול מ"י. לכן מ"י מרמז על אימא. לכן מי שרוצה ללמוד תורה צריך ללמוד בקול ודיבור, לכן צריך להמית את המ"י, דהיינו נה"י דההבנה.