תעב
תעב
גדולים צדיקים שמהפכים מדת הדין לרחמים. פי' כי הטבע אין לו שינוי והוא דין, והנס הוא רחמים. וכשאורו של הנס מתחיל להתגלות אז בטל כולו [נ"א: כולא] במציאות. אבל הצדיק אינו רוצה להטריח את בוראו בנס, אבל יאמר כי הנס הוא דרך הטבע כי ראוי להיות כך. וזהו שמהפכין מדת הדין, ר"ל הטבע, למדת הרחמים, [ר"ל] על מדת הרחמים [אומרים] שזה [הוא] מדת הטבע ודו"ק.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.