תע

תע

נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות. פי' כי כשהצדיק באהבתו ויראתו והתפארותו להקב"ה, אז יוכל להמשיך עמו כל האנשים אשר הם קדושים בקדושתו גם כן. כי כל מין מדבק במינו, כמו מים במים נעשה אחדות. אבל מי שהוא מינו, אלא שהחומריות מעכב שאין יכול לעלות עמו, אז עיקר החיוני [נ"א: החיות], שהוא מהקדושה, נמשך עם הצדיק כי הוא ממינו, ושאר לבושים של רשע, שאינם ממינו, נתפרד ונעשה גל של עצמות, כי כבר הוציא הניצוצות ממנו ואין לו חיות. וזהו נתן עיניו בו, לשון בהירתו להעלותו, והלה נמנע.