תכב
תכב
כל עיר שגגותיה גבוהים מבית הכנסת לסוף נחרב. פירוש, האדם שיש לו גדלות וגבהות, והעושה כזה, כביכול שעושה את עצמו גבוה מהשכינה, כמ"ש אין אלקים כל מזימותיו, ואומרים מי אדו"ן לנו. והשכינה נקראת אדנ"י, ונקראת ג"כ בית הכנסת. וזהו גבוה מבית הכנסת, לסוף נחרב אדם זה (כבואפשר לומר תיבת נחר"ב רומזת נ' חר"ב, ר"ל מזה הנזכר הנקרא נ' ונקרא חר"ב נוקמת נקם ברית. כי מזאת המדה [עצמה] באה לו החרב והחורבן, כמו שכתוב והארץ מתקוממת לו.)
הערות
- כב. הבא בסוגריים ליכא במדל"י. ובאוה"א בלי סוגריים . ----- הערות וציונים ----- להעיר מחדושי אגדות למהר"ל שם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.