תטו

תטו

אם אין אני לי מי לי וכו'. כי צריך בתפילה להיות כמו מופשט מהגשמיות. [וזהו שאמר אם אין אני לי, ר"ל בזמן שאני מופשט מהגשמיות] ואיני מרגיש במציאותי בעוה"ז. כלומר כשאני אבוא למדריגה שלא אדע וארגיש כלל אם אני בעוה"ז או לאו, בוודאי אין לי שום פחד ממחשבה זרה, כי אז איזה מחשבה זרה יקרב אלי בהיותי מופשט מזה העולם. וזהו מי לי, ר"ל איזה מחשבה זרה יבוא לי.

אבל כשאני לעצמי, ר"ל כשאני חושב עצמי לדבר יש במציאות זה העולם, אז אדרבא איני נחשב לכלום. וז"ש מה אני, ר"ל מה אני חשוב, ומה עבודתי חשובה לפניו ית', כי אז יבלבלו אותי מחשבות זרות, והריני כמו שאיני בעוה"ז. כי עיקר בריאת האדם [בעוה"ז היא] לעבודה [נ"א: לעבדה ולשמרה], והרי אין אני יכול לעבוד עבודתי מחמת מחשבות זרות המבלבלים אותי.