שצח

שצח

אליהו לא נענה כי אם בתפילת המנחה. [וקשה] , והלוא [המנחה] עת דין הוא. אך גבי מנחת עני כתיב בנוצתה, אף על פי שהיא חיצונית [קרבנו] , חביב [הוא] אצלו ית', דעבירות [שלו] נעשו לו כזכיות, אפילו מכח עבירה [נ"א: אפילו מעבירה] נעשה מצוה, כי מפני עניותו עשה העבירה. נמצא מכח שהוא בבחינת די"ן [נ"א מבחוץ] אוהב אותו הקב"ה [נ"א: הקב"ה מרחמו ואוהבו] . ובמנחה שהיא עת דין, וכאשר האדם מדבק הדין בתפילתו ובכוונתו למעלה חביב אצלו ית' מאוד, כי הדין נעשה אהבה [נ"א: וכוונתו למעלה להש"י, הוא חשוב אצלו יותר, ומהדין נעשה אהבה] . לפיכך נענה בתפיל"ת המנחה, פירוש [תפילת לשון] התדבקות [והתחברות] , המנחה, שהביא הדין לחסד.