שפב

שפב

וקוי ה' יחליפו כח וגו' ירצו ולא ייגעו וגו'. דאיתא בספר יצירה אין למעלה מעונג ואין למטה מנגע. ואפשר לומר כי עונג הוא עולם התענוג [היינו החכמה] , וההשגה נקרא גם הוא עולם התענוג. ונאמר ראשית חכמה יראת ה', [ר"ל] שיש למדה זו בושה גדולה נגד מה שלמעלה ממנו, הואיל שהוא [משיג יותר ו] קרוב יותר למלכות מאוד, ומגודל (התענוג) [ההכנעה] אינו מרגיש התענוג [נ"א: בתענוגו] . למשל השר העומד לפני המלך תמיד, מגודל הבושה והתענוג אינו [מרגיש את עצמו ואינו משיג בתענוג הגדול, לפי שכבודו בטל ממציאות נגד התענוג הגדול. אבל מי שאינו בתמידות אצל המלך מרגיש התענוג יותר, כשבא לביתו ומרגיש ומשיג את עצמו ומחשב שהוא קרוב למלכות יש לו תענוג. אבל מי שהוא בתמידות אצל המלך, מגודל הבושה והתענוג אינו] משיג כבודו כלל. וזהו סייג לחכמה שתיקה, כי חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו. ואדם עומד תמיד לפני המלך מלכו של עולם, ולכך אינו ראוי לדבר לפניו. וזהו אי"ן למעלה מעונג, כלומר אי"ן הוא למעלה מן העונג [ר"ל שהוא גדול יותר מהתענוג כנ"ל] . ואי"ן למטה וכו', כי הקב"ה הוא סובל כל עלמין וסובב כל עלמין והוא בתוך כל עלמין וממלא כל עלמין, כי הקב"ה כביכול מצמצם אורו אפילו במדריגה הפחותה שבגשמיות. נמצא כשתחקור ותבין כל הדברים ישיג עצם כבודו ית' [אפילו שם] , וזהו אין למטה מנגע.