שעט

שעט

וחנה ^נג מדברת על לבה. פירוש, וחן הה' מוצאות הפה כשהם (מחונכי') [מחוננים] לפני הקב"ה, מדברת, ר"ל הם נדברים, על לבה, כביכול למעלה (מ)[ב]עולם המחשבה. וזהו ואתחנן אל ה', ר"ל וא"ת, הם כ"ב אותיות, חנ"ן, חנינות [נ"א: חננתי] , אל ה' בעת ההיא לאמר. שיש כ"ח עתים י"ד טובות וי"ד רעות, וזהו בעת ההיא, [ע"ת] שהיא נוקבא דהיינו עת רעה, לאמר, רצה לומר הביאותם לעולם המחשבה, אמירה היא מחשבה [בלב] .