שעח

שעח

דע את אלקי אביך, שתהיה מקושר אליו בהתפשטות הגשמיות [ותהא רואה שיש אלהים בעולם, ואף אם הכופרים אומרים [לך] מנא לך הא, לא יציית אותם. כמשל אחד ראה בגשמיות שדבר זה הוא זהב, אע"פ שאומרים לו שאינו זהב, אף על פי כן יודע האמת שהוא זהב. כך כשרואה בעין שכלו את הש"י לא מפסיד באמונתו שום דבר (נ"א: לא יפסוד שום דבר את אמונתו).] .

ומתחילה נופלת עליו יראה שירא לעצמו שימות מיד, ואם יקבל על עצמו אף מיתה, אזי תפול עליו יראה העיקרית. וזהו כבוד נאצל. כי העבודה הפשוטה הוא כבוד נברא. פי' כבוד נברא הוא מחמת שרואה כל הנבראים שבעולם, ומחמת זה מכיר כבודו יתברך ועובד אותו, כי מכח גדולת העבד ניכר גדולת רבו. והוא נקרא עבד להש"י, שעובד אותו מחמת עבדיו. אבל בשביל כבוד נאצל יבוא למדריגת בן, כמו הבן שאוהב את אביו אע"פ שלא עשה לו שום טובה. ונאצל הוא לשון הפרשה, שנפרש ממנו השגת ידיעת השי"ת כלל. וכל מה שיש יותר העלמה, העבודה יותר חשוב אצלו, ובשביל זה אוהב אותו.