שעו

שעו

סוד כי חפץ חסד הוא האמור במדות דאריך אנפין, ובזעיר אנפין נאמר ורב חסד. ובמקום אחר נקרא זעיר אנפין חסד סתם, כמ"ש חסד לאברהם.

ויש לומר משל על זה. יש אדם שהוא מכניס אורח, והוא נקרא בעל חסד. היינו כשרואה אורח מכניסו לתוך ביתו ועושה עמו חסד, אבל אין לו התלהבות וחשקות תמיד להכניס אורחים ולעשות עמם חסד ולחזור אחר זה, אלא אם נזדמן לו אורח עושה עמו חסד. ויש שאינו נפסק מרצונו הזה, שהוא חושק תמיד בלי הפסק לעשות חסד עם בני אדם ומחזיר תמיד אחר זה. כמו אברהם אבינו ע"ה, שהיה מצטער מאוד כשלא היה לו אורחים לעשות עמם חסד. והמדה הזו היא באריך אנפין שנקרא רצו"ן, כי רצונו תמיד לעשות חסד. לכן כתיב במדותיו כי חפץ חסד הוא, ורצונו תמיד לעשות חסד. ובזעיר אנפין הוא מדה סתם, שאין לו רצו"ן זה כמו באריך אנפין. אך בשעה שאריך אנפין מאיר בזעיר אנפין, נקרא אז זעיר אנפין ורב חסד, כי אז קיבל מאריך אנפין חסדים הרבה. לכן בי"ג מדות שקיבל זעיר אנפין מאריך אנפין נאמר ורב חסד.