שע

שע

כי ארץ הנגב נתתני ונתת לי [גו'] את גלות עליות ואת גלות תחתיות. כי משה היה קשור ודבוק לאי"ן, ולכך היה יכול לצרף אחת אל אחת והיה מקים את המשכן ולא אחר. כי משה הביא אי"ן לכאן, כי שם חלקת מחוקק ספון, [ר"ל] כי החקיקה והצרופים ספון. אך כשהענין בדחילו ורחימו נעשה מעצמו [נ"א: אך הענין כשעושין בדחילו ורחימו אזי נעשה הדבר מעצמו] על ידי שבא לאי"ן, כמ"ש במקום אחר. ולכך בשלמה כתיב בהבנותו, שנבנה מעצמו, ובאי"ן לא יכול למות [נ"א: לא שייך שם מיתה] , כי החכמה תחיה (את) בעליה ואין שייך בו שבירה, ולכך מ"ה מתקן כל השבירה, (ואין) [והאי"ן אין] יכול לקשר עצמו בתענוגים התחתונים, ולכך משה היה פרוש מן האשה. ולכך בפטירתו נסתם ממנו מעינות החכמה, מעיי"ן החכמה הוא אי"ן, [ואז היה יכול למות] . ועתניאל בן קנז החזיר בפלפולו, שבא ממדריגות התחתונים (להשיג) [והשיג] אי"ן, ובזה היה מחזיר ההלכות. והיה לו חשקה גדולה להתקשר שם (במשה) [כמו משה], אף שלא בא בוודאי למדריגת משה, אך [נ"א: אך אעפ"כ השיג מדריגה זו קצת] והיה גם כן מובדל מן האשה. וזהו ארץ הנגב, אהבה רבה כנזכר, שאין בו טוב הגנוז בתחתונים כנזכר, אלא תורה ופרישות. ונתת לי גלות עליות, שיגיל בעליות, וגלות תחתיות, שיביא תענוג למדריגות תחתונות, והבן היטיב והדברים ברורים למבין.