שסא

שסא

עוז בידך וגבורה בימינך, ופירושו יראה. כן כשאדם בעצמו עובד לעצמו, עובד למחשבה שלו, מה שנגמר במחשבה שלו, אבל אחרים עובדים לדיבורו של אדם.

וזהו פירוש ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו. דאיתא רמה קרני ולא רמה פכי. פי' כי שמואל משח ב' מלכים, שאול ודוד, אך שאול לא נמשך מלכותו לפי ששאול נחבא אל הכלים ואין לו התגלות בזה העולם, כי הוא גבוה משכמו ולמעלה [גבוה מכל העם] . והיינו נחבא אל הכלים, אל הדיבור שהוא התגלות, והוא למעלה מן הדיבור. ועל כן חמל על אגג אף שמן הדין להכריתו, אבל זה הוא לפי זה העולם. אבל רחמניות שאול הוא למעלה מזה העולם, אך אגג לא היה ראוי לזה כי הוא מעלמא דפרודא. ואיתא בגמרא דשביה קשה מכולם, ולכן הותר לעמון ומואב לבוא בקהל כי כבר עלה סנחריב ובלבל וכו'. והענין הוא כן, במה שיש בהירות יותר צריך להיות יותר באתכסיא, כמו ויתרון האור מן החושך, פי' מה שיש יתרון לאור הוא מן החושך. וזהו נקרא חסדים גדולים. ואפילו מי שהוא רע יכול להיות לו שם עליה, וזהו נקרא יום הכפורים.

ונחזור לענין ראשון. שמואל משח לשאול לא נמשך מלכותו כי אין לו התגלות בעולם הזה כמבואר, ואינו מלך רק לעצמו. לכך כתיב ויתן עוז למלכו. ועל דוד, שנמשך מלכותו שהוא מעולם הדיבור שיש לו התגלות בעוה"ז, כתיב וירם קרן משיחו. וזהו עוז בידך וגבורה בימינך, פירוש כי בדיבור הוא גבורה מה שמחתך האותיות, ודו"ק.