שה

שה

אנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו. על דרך משל האב שאין בנו הקטן יכול לעלות על ידיו מגביה אותו, ואח"כ כשמחזיק אותו משעשע [את עצמו] בזקן (שלו) [של אביו]. כך האדם אינו יכול להתדבק בהשי"ת, והשי"ת (מניח) [מכניס] אהבה ויראה ללבו של אדם שהם נקראים ידים. [שהם דמיון ידים, ש-] כמו שביד נותן אדם לחבירו, כך על ידי מה שעובדים את הקב"ה באהבה ויראה, כי בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא, מביאים שפע בכל העולמות. וכשמתדבק האדם ע"י מדותיו אהבה ויראה להשי"ת, אזי הוא כביכול ממשיך מדותיו יתברך רחום וחנון וגו'. והמדות נקראים דיקנא ושערות, [לשון שיעורין] , כי הם מותרות. כי העצמות אינו צריך לשום מדה, כי הוא א"ל אף בלא המדות [נ"א: כי הוא אין סוף] רק העולמות צריכין שיהיה [הוא ית'] רחום וחנון וכו', שאלמלא כן לא היה להם קיום. לפיכך הם רק לצורך העולמות, שהם לא עצמיות, לכן נקראים מותרות.