דש
דש
כי חלה וגם ילדה ציון את בניה. פי' עד"מ, [יש] אדם שנושא אשה בשביל אהבת נשים, וכשיש לו ממנה בנים יש לו תענוג מהבנים. ואחד שנושא אשה בשביל אהבת בנים, וזהו נקרא אהבה מוקדמת [נ"א: הקודמת] , שמצייר את מחשבתו בתמונת בנו [נ"א: שמצייר במחשבתו תמונת בנו] שיוולד לו, שכך יהיה תמונתו ומצייר איך יהיה מדבר דברי שכל. נמצא מצייר מחשבתו בתמונה. אעפ"י שאין לו תמונה [נ"א: נמצא מחשבתו בתמונה, אע"פ שאין לה תמונה] . נמצא מחמת ההשתתפות מחשבתו עם בנו שיוולד לאחר זמן נולד בתוכו אהבה. כך היה להשי"ת תענוג מתחילה מישראל ילד שעשועים, (שמשתעשעים) [שישתעשע] בכל דור ודור מחמת מעשיהם ודיבורם. וזהו פי' ישראל עלה במחשבה, ומחמת זה רצה הקב"ה לברוא את העולמות. נמצא נתהוו כל העולמות ברצון, וז"ש בעץ החיים כשעלה ברצונו יתברך, ואח"כ נשתלשל למטה במדות בז' ימים. וזהו ויברא אלהים את האדם בצלמ"ו, באותו צלם שנתעלמה כביכול המחשבה בצלם שלנו, והוא באמת אין לו תמונה כמשל הנזכר. והטבעית הוא כשהוא יתברך מתעלם כביכול בהצלם בשבילי שאנייב. וזהו פי' אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה. שיש פנים הנראים ופנים שאינם נראים. פנים הנראים נקראים אהבה ויראה, שזה יש ג"כ בהאדם. ופנים שאינם נראים הוא מה שמחייב [את] האהבה ויראה. ומפנים הנראים יכול לבוא לפנים שאינם נראים [וזהו את המראה, פנים הנראים, הגדול הזה, פנים שאינם נראים] . וזהו פירוש ילדה ציון את בניה. ציו"ן נקרא הצלם, וכשיש לנו תענוג, גם אל הצל"ם הוא תענוג כביכול, וזה נקרא הולדה. וזהו ציון ילדה א"ת בניה, פי' עם בניה. וזהו פי' מ"ש במקום אחר [אברהם אברהם] , שבהמחשבה, שצמצם כביכול המחשבה א"ע בדמות אברהם.
הערות
- יב. הלשון כאן צ"ע. בלקו"א: והטבע היא כשהשי"ת מתעלם בהצלם בשבילו שאינו נכנס בהצלם כביכול, וכשהולך למעלה יבוא להאיך שאין דמות וצלם. ----- הערות וציונים ----- כך היה להקב"ה תענוג מתחילה כו' – ראה סי' א ובהערות שם. וז"ש בעץ חיים כו' – ראה סי' ט. וזהו ויברא כו' באותו צלם כו' – ראה סי' ו ובהערות שם. גם אל הצל"ם הוא תענוג כ"י כו' – ראה סי' רכג.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.