רפט
רפט
אודך ה' כי אנפת בי. על דרך משל אדם אוהב את בנו הקטן ומכה אותו מחמת אהבה, והתינוק מתחיל לבכות. וכשמתחיל לבכות, אביו מצטער ומנשק אותו. וזהו כי אנפת [בי] , כי האף הוא בי, שאני סובר שזה מחמת האף, ובאמת אתה עושה מחמת האהבה, ישוב (ידך, כשידך) [אפך, כשאפך], פי' מכתך כביכול חוזרת אצלך כנזכר, ותנחמני, אתה מנחם אותי.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.