רסח

רסח

מאויבי תחכמני. ר"ל שהיה התפשטות והסתלקות, וזה ההסתלקות היה כמו אויב לי שהוא אור חוזר. אבל מזה תחכמני, החכמה באה [מזה] [נ"א: היה בא בחכמה]. וזהו ישת חושך סתרו, ר"ל מזה ההסתלקות שהוא חושך בא סתרו. וזה יתרון לאור מן החושך.

ועוד, יתרון לאדם [נ"א: ויתרון אור מן האדם] אשר עושה עצמו כחושך, [וזו] ישת חושך סתרו, [ר"ל] אם הוא עושה את עצמו כחושך שם סתרו. וזהו מלא כל הארץ כבודו, זה האדם אשר שפל בארץ שם כבודו.